מה שהם לקחו מ-3 ימי המסע הזה - ילווה אותם כל השירות

כ-140 חיילים מ'חוות השומר' יצאו בשבוע שעבר למסע בן 15 ק"מ ביערות הסובבים את המחנה הצפוני, מצוידים במפות ומנווטים את דרכם, כשהתיקים, שקי השינה ומזרני השטח על גביהם. הפעם, כך מסבירות מפקדות המחלקה את חשיבות האירוע, האחריות כולה מוטלת על כתפיהם - מה שהופך את הדרך ל'מסע חוסן' לכל דבר.

שתי הפלוגות, 'ארי' ו'ברק', חולקו כל אחת ל-12 צוותים, שניווטו באופן עצמאי ביערות, לצד לוחם שהגיע הישר מהסדיר כדי ללוות אותם. "לוחם שבמשך שלושה ימים מתפקד כ'אח גדול', יכול להתחבר ולהשפיע מכיוונים שמפקדת לא בהכרח תוכל", מציגה סגן ג', מפקדת פלוגת 'ארי', את משמעות המהלך. 

"בשבילי, זאת הייתה סגירת מעגל מטורפת", מעיד סמ"ר י', לוחם בגדוד 607 של חיל ההנדסה הקרבית שהצטרף לניווט, "עברתי את המסע הזה בעצמי ביולי 24', בדיוק באותה פלוגה ומחלקה - ועכשיו אני כאן כלוחם, שזה בדיוק מה שרציתי להיות אז, כשהייתי טירון פה". 

להכשרה ב'חוות השומר', מגיעים חיילים מרקעים מורכבים - חלקם התמודדו עם קשיי הסתגלות, אחרים נושאים תיקים במשטרה או עבר פלילי. אבל כאן, בתוך המסגרת הצבאית והרחק מהשגרה שהכירו, הם מקבלים הזדמנות לבנות לעצמם בסיס ולהתקדם לכיוון אחר.

הצטרפנו אל סמ"ר י' ואל שאר החיילים ליום השלישי והאחרון של המסע - אבל הוא חושף שהצוותים שפגשנו, שונים שמיים וארץ מאיך שהיו בתחילתו: "במקטע הראשון שעברנו היו מלא מריבות. הולכים 5 דקות, ופתאום עוצרים ל-10. אבל כבר ביום למחרת הם עברו 5 ק"מ בשעתיים - כי הבינו שהם תלויים אחד בשני, ושכדי להשיג את המטרה צריך לפעול ביחד, בגיבוש". 

ובנוגע לחיילים שהצטרפו ללוות את המסע, נוכחותם מאפשרת מקום לשיח בגובה העיניים. "דמות חיצונית יכולה קצת לשנות אינטראקציות, לייצר אווירה אחרת, לתת טיפים על השירות ולייעץ כחבר", מפרטת המ"פ, "לא פעם הם גם שומרים על קשר - כי הלוחמים יוצאים מכאן ומרגישים שזה מהדברים המשמעותיים שעשו בשירות".

היום, יסיימו החיילים את הטירונות בת החודשיים ב'חוות השומר' - בשיעור של למעלה מ-70 אחוזים מאלו שהתחילו. "יש כאן איזשהו תהליך, ומסע החוסן לא סתם מתקיים לקראת סופו. המטרה היא לאפשר לחיילים להתנהל בעצמאות, רגע לפני שמתחילים את השירות הסדיר או ממשיכים למחלקת קרביים", מתארת סגן ג'. 

ואכן, בשלושת הימים האלה, המושכות היו בידיים של הטירונים. "הם אלה שמובילים את הניווט", היא מציינת, "החניכים ארזו את התיקים בעצמם, החליטו כמה אוכל ומים לקחת, ואם להביא פק"ל קפה או דמקה לערב. חוץ מזה, יש מחויבות בעיקר לצוות - לא זזים בלי שכולם נמצאים. זה מביא אותם למין נקודת קצה, וממנה לומדים להתפתח בכוחות עצמם". 

אבל מפקדות המחלקה, סג"ם נ' וסגן א', מדגישות שההחלטה לעבור את ההתפתחות הזאת תלויה אך ורק בהם: "מי שמגיע לכאן ובוחר באופן מודע להתמסר לתהליך, יסיים את הטירונות בחוויה אחרת לגמרי, ויהיה מוכן הרבה יותר לשירות הצבאי. אנחנו רק מספקות את המעטפת ואת הכלים, ומשם צריך לפעול ולהבין שהאחריות הבלעדית לכל מה שיעברו - נמצאת אצלם".