מהתא בבור ועד לצוותי 669 - מאחורי הקלעים של הפינויים המוסקים בלב הקרב

זה מתחיל בשיחת טלפון חדה וקצרה, שקוראת לחילוץ פצועים בשטח. מיד, שרשרת שלמה מתחילה לנוע: 669 מוקפצים, מסוקי ה'ינשוף' מתניעים מנועים, ובבור חיל האוויר מתחילים להרכיב תמונת מצב קריטית.

התחנה הראשונה בהליך החשוב הזה, היא תא הפינויים ביחידה לשיתוף פעולה של חיל האוויר (יחשת"פ). שם נמצאים עשרות מילואימניקים ומילואימניקיות, בכוננות תמידית. "כשמתקבלת התראה, התפקיד שלנו הוא לתכנן איך המסוקים יגיעו לחלץ את הפצועים וישאו אותם עד לטיפול נמרץ בבית החולים הקרוב - בזמן המהיר ביותר", מסביר רס"ן (במיל') ב', קצין תיאום בתא.

"במהלך אירוע, נדרשת שמירה על שקט וקור רוח, גם כשזה פוגש אותך במקום אישי, ובמיוחד כשהסוף עוד לא ידוע", הוא מבהיר, "תוך פחות משעה מרגע הפציעה, החייל צריך להיות מפונה מלבנון, אחרי טיפול במסוק, כשהגיע למרכז טראומה בבית החולים הקרוב".

אותה 'שעת זהב' היא קריטית - ויכולה להבדיל בין חיים למוות, מה שמביא אותנו לתחנה השנייה - טייסי המסוקים. "אנחנו טסים ללבנון, שוהים פחות מחצי דקה על הקרקע, מעמיסים פצועים ומגיעים לבית החולים במהירות האפשרית", מסביר טייס מסוקים בטייסת 123, סרן ש', "גם למקרים אזרחיים, כמו ב'שאגת הארי' לדוגמה, פיתחנו תו"ל ייעודי, שמשלב בין חיל האוויר, הרשויות ופיקוד העורף, בשביל לאפשר את החילוץ המהיר ביותר". 

במסוק, ברגעים הקריטיים ביותר של הפצוע, המקל עובר לצוותי 669 שמעניקים טיפול רפואי מורכב. "כל דקה חשובה, ובמהירות שיא צריך לקבוע מה מצבו של הפגוע", מצהיר מפל"ג לוחמים ב-669, רס"ן י', "מיד החובשים והרופאים מסתערים על הפצועים, תוך שניות אין כבר אף אחד על הקרקע - והטיפול ממשיך באוויר".

רגעי השיא של היחידה נמדדים בנקודות הקשות ביותר של הצוותים המתמרנים. "בין אם פגיעת נ"ט בטנק, או כל התרעה אחרת על אירוע חירום - זה הזמן שלנו לפעול", חורץ רס"ן י', "בין הלחץ למורכבות, עלינו להיות חדים, ממוקדים ומהירים, ולעשות הכול בשביל להוציא את הפצועים בחיים".

כשכל בחירה יכולה להשפיע על חייו של הבן אדם - ההחלטות נהיות קשות מנשוא. "החלק המורכב ביותר הוא לקבוע איזה פצוע עולה למסוק ראשון. הטיפול המהיר יכול להציל חיים של בן אדם, או לשנות אותם לגמרי", הוא מסביר, "בין אם זה קטיעת איבר שאפשר למנוע בזמן, או נזק מוחי, צריך 'לתעדף' בין כל המקרים. אלו הרגעים שנשארים איתי בראש גם לפני השינה".

אך לצערנו, גם כשעושים הכול לפי הספר ומעבר, זה פשוט לא מספיק. "הפציעה עלולה להיות מורכבת מדי, זה עלול להיות מאוחר מדי מכדי לעזור, ויש מקרים בהם אנחנו פשוט לא יכולים להציל את החיים שלהם", הוא מספר בשקט, "לעולם לא נוכל להתרגל לזה, וזה הולך עם כולנו הביתה".

בשביל לאפשר התמודדות בריאה עם אירועים מורכבים, הם מבצעים עיבוד יחד אחרי כל מקרה כזה. "השיחה מאפשרת ללוחמים לקבל את התמונה המלאה, לדעת את כל הפרטים, ולהבין שהם עשו כל שביכולתם לעזור", הוא מדגיש, "זה קריטי בשביל להמשיך הלאה, ולהפחית את האפשרות בפיתוח פוסט טראומה".

מאז תחילת המלחמה, 669 ביצעו קרוב ל-3,000 פינויים מוסקים, אך זה לא נגמר שם. "יש לנו תמיד כוחות שפרוסים בקרקע בנקודות אסטרטגיות", הוא מסביר, "הלוחמים גם חוברים ליחידות המתמרנות בשטח, בשביל לייעל את זמן הפינוי ולהעניק טיפול רפואי ראשוני מהיר ביותר".

רק כשהאירוע מסתיים, והמסוק נוחת, הם מצליחים לקחת נשימה, ולהתכונן לקריאה הבאה. הקולות, התמונות, וההחלטות באותן דקות גורליות נשארות איתם, אך אין זמן לעצור: "לדעת שפעילות שלך הצילה חיים של בן אדם, זה ממלא את הלב ונותן כוחות בצורה שאי אפשר לתאר במילים".