כך 'אורזים' טייסת שלמה ועוברים לבסיס אחר - בזמן פעילות מבצעית

איך מעבירים טייסת שלמה, את כל החיילים התשתיות, החימוש והמערכים המאפשרים לה לפעול - מבסיס אחד בקצה הדרומי של המדינה לבסיס אחר בצפון? חיפשנו אחר התשובה, שהיא מורכבת הרבה יותר מכמה משאיות שמעמיסות ציוד ויוצאות צפונה

23.08.26
זיו דורון, מערכת את"צ

עד ששמעתם על המעבר של טייסת 'מגע הקסם' (190) מבסיס רמון לכנף 1 שבסיס רמת דוד, עברו כ-12 חודשים של תכנון, עבודות תשתית, התאמות הנדסיות, העברת חימוש ולוגיסטיקה, ובמקביל - המשך פעילות מבצעית מלאה. בסוף השבוע שעבר, התהליך הגיע לשיאו כשנכנסה באופן רשמי, והבסיס המבצעי והמנהלתי שהוכן עבורה כבר מחכה לה.

"מאז תחילת המלחמה", מציג סא"ל א', מפקד יחידת הבינוי בכנף 1, "העבודה המרכזית של הכנף לא השתנתה. ולצד המציאות הזו, נדרשנו לקלוט עוד טייסת נוספת. התהליך מהווה 'סגירת מעגל' והטמעת לקח ישיר מאירועי 7 באוקטובר". זאת, בשביל לשפר את זמינות מערך מסוקי הקרב להגנת גבולות הארץ על ידי פיזור טייסות מסוקי הקרב בצפון ובדרום. 

יחידת הבינוי 302, יחד עם הגורמים הרלוונטיים בחיל האוויר, החלה להבין מה בדיוק נדרש שטייסת '190' תוכל להגיע לצפון ולהמשיך להיות מבצעית. "אנחנו בעצם מתחילים משולחן השרטוטים", הוא מסביר, "בו מאפיינים את האירוע הזה, ביחד עם להק רמת דוד ומחלקת תואר שאחראית על בניין כוח האדם. אנחנו מפרקים את המעבר לגורמים ומתחילים להבין מה הם צריכים".

אותם גורמים שהוא מתאר, נפרסים לאורך השנה כולה, תוך התחשבות ביכולת מימוש, ערוצי יישום במשרד הביטחון ועד רשימות של כלל המשאבים הדרושים. מכאן מתחילה סדרה של דיונים מקצועיים והנדסיים: "מה טייסת 190 ביקשה, מה ניתן לספק לה, והאם הפתרון שמונח על השולחן באמת מאפשר לה לפעול".

"לקחנו את התשתיות של 193 והתאמנו אותם לאלו של 190, חלקם בבסיס כבר היו במצב טוב, אחרות דרשו השקעה משמעותית. רמת דוד", הוא מזכיר, "הוא בסיס בעל תשתיות היסטוריות. זה בסיס בריטי, היינו צריכים להשקיע לא מעט אנרגיה ומשאבים בחלק מהמקומות, על מנת להביא אותם לסטנדרט שיקלוט פלטפורמות כאלו".

אך העברת 'מגע הקסם' לא התרחשה בוואקום. בזמן שבכנף נערכו לקליטה, אנשי הבינוי המשיכו להתמודד עם משימות המלחמה - ובהם גם ההיערכות למבצע 'שאגת הארי'. "אנחנו יודעים לפצל את עצמנו", גורס סא"ל א', "במקביל הטייסת השתתפה בכלל משימות אוויריות - תקפה יעדי טרור, חיסלה מחבלים והעניקה סיוע אוויר לכוחות בשטח". 

"יש לנו גם את האחריות הקולקטיבית שמסוק יגיע בבטחה, יקבל את מסלול ההמראה ואת העמדה המתאימה, עם התשתיות שהוא צריך. בלי קשר לזה שהטכנאים וצוותי האוויר יקבלו חדר לינה, עמדות, ויהיו מוכנים לקלוט את המסוקים האלה".

בעוד יחידת הבינוי מכינה את התשתיות, אנשי 190 עצמם נדרשים להעביר צפונה את כל מה ש'מגע הקסם' צריכה כדי להמשיך לפעול. "במהלך המעבר היינו צריכים לשנע את כל אמצעי החימוש, העגלות, הלוגיסטיקה לצפון", מתאר רנ"ג א', מ"ע חימוש בטייסת 190.

"איך יראה הדת"ק החדש, הסככה החדשה, איך נעביר את התחמושת. חשבנו על כל דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי שהמעבר יהיה חלק, כדי שלטכנאי בקצה תהיה האפשרות לקבל את כל המעטפת", הוא מתאר.

"אני משרת שלושים שנה ברמון. הגעתי במאי 96' לרמון, ולאט לאט עליתי בדרגות. נהייתי ראש צוות, עבדתי בקבע, הייתי בנקודות חשובות, כמו בדת"ק ואז הגעתי גם למחלקת החימוש", הוא מגולל.

ועכשיו, לראשונה אחרי שלושה עשורים, הנוף משתנה עבורו: "את כל מה שהיית רגיל לראות ברמון, פתאום אתה רואה את זה בקצה השני של הארץ. אני עובר לכנף אחת עם המשפחה. מרוגש מאוד, זה לא משהו שהיה קורה אם לא הייתי עובר עם הטייסת". 

המעבר אולי משנה את הכתובת של טייסת '190', אבל עבור האנשים שמפעילים אותה, המשימה נשארת בדיוק אותה משימה. "הרצון לתרום" משתף רנ"ג א', "לתת למדינה ולשמור על הגבולות, הגאווה והסיפוק נשארים אותו הדבר - לא משנה באיזה בסיס אנחנו נמצאים".