הטייס והפקח שהולכים ביחד מחטיבת הביניים - ועד לעומק איראן

עם רס"ן (במיל') ר', ששירת כמנהל מגדל הפיקוח ברמת דוד, ותא"ל (במיל') א', צ"א בטייסת הקרב 109 שבבסיס, דיברתי ממש רגע לאחר שסיימו שניהם את תפקידם בחיל האוויר, בטקס הפסקת טיסות מרגש. גם בשיחה קצרה איתם, ניכר שהקשר ביניהם מזמן הפך למיוחד במינו, ושבכל מבצע בו הם משאירים את משפחתם בבית, הם מגיעים למשפחה השנייה שלהם בבסיס.

החברות פרחה אי שם בחטיבת הביניים. אז, לא דמיינו א' ו-ר' שיטוסו מעל שמי אויב ב-7 חזיתות שונות, כמעט בשגרה. דרכיהם הצטלבו גם בצבא, לפני כ-3 עשורים, כשנפגשו במבחן 'ניווט רמת דוד', אותו עבר א' במהלך קורס הטייס. "זו הייתה הפעם הראשונה שטסתי מעל עמק יזרעאל, הבית בו גדלנו", משתף תא"ל (במיל') א', "וכש-ר' דיבר אליי בקשר, והבנתי שהוא מנהל את הטיסה מהמגדל, ההתרגשות עלתה עוד יותר". 

מאז עברו 27 שנים, והשניים נעשו בלתי נפרדים - בצבא ובאזרחות'. בינתיים, הספיקו החברים להתקדם בסולם הדרגות, ולשרת במספר תפקידי מפתח בחיל, כל אחד בתחומו. רס"ן (במיל') ר', למשל, הפך למפקד מגדל הפיקוח בכנף, שירת במילואים ב-24 השנים האחרונות, וניהל את הקומה המבצעית בכל המלחמות מאז.

ב-7 באוקטובר, כמו רבים אחרים, הם עלו מיד על מדים, לתקופה של מאות ימי מילואים. "מאז נכנסנו לשירות פעיל במשך כשנתיים: החלטנו שלא נסיים עד שהחטופים חוזרים", משתף תא"ל (במיל') א'. "הייתה לנו מטרה נעלה מול העיניים, וידענו שכל עוד הצורך קיים - אנחנו נהיה שם".

לפני כל המראה, מבצע או תקיפה, צוות האוויר שם את אמונו בכל מעטפת החיל - מהטכנאים שמוודאים את תקינות המטוס, עד לפקחים ולבקרים שדואגים להמראה, טיסה ונחיתה בטוחה. בימים סוערים, כשמזג האוויר עכור ובעייתי, הטייס עלול לנווט את דרכו בתוך ענן שחור. ברגעים מלחיצים שכאלה, העיניים שלו, הופכות להיות עיניו של הפקח היושב במגדל.

סערה שכזו פקדה אותם בעיצומו של 'חיצי הצפון', כפי שמספר רס"ן ר': "באחד הימים הגשומים של השנה, א' היה צריך להמריא בחצות לתקיפה בלבנון. השמיים היו אפורים והגשם חזק".

זו הייתה משימה חשובה, והאחריות הכבדה על כתפיהם הפכה קלה יותר, עם התחושה שהם יכולים לסמוך אחד על השני בעיניים עצומות - במלוא מובן המילה. "הפקח נמצא בקשר ישיר עם הטייס, מתריע על אתגרים שצפויים להיקרא בדרכו, ומכוון אותו בצורה הבטוחה ביותר לעבר המטרה", מפרט רס"ן ר', "כל זה מתאפשר בצורה חלקה וטבעית למדיי, בנוסף למקצועיות, בעזרת הקשר החזק וההבנה העמוקה שיש בינינו". 

"יתרון שיש ל-ר' ולי, הוא שאנחנו מבינים זה את זה גם לפני שהספקנו לדבר. זה מאפשר לנו את הגמישות המבצעית והביטחון, לבצע משימות מורכבות ומסוכנות מעט יותר, שדרוש עבורן יצירתיות וניהול דינמי", מפרט תא"ל (במיל') א', "הגמישות הזאת הכרחית בשביל להצליח במשימה ולנחות במנחת הנכון, עם כמות הדלק שהוקצבה, בבטיחות המיטבית במטרה להיות מוכנים בזמן להמראה למטרה הבאה".

דרכם נפגשה גם ב'עם כלביא'. חודשיים לפני התקיפה ההיסטורית באיראן, חתם רס"ן (במיל') ר' על שו"ס, ומאז עבד לחלוטין על היעד החדש. "נשמטה לי הלסת עשרות פעמים בשיחה. ידעתי שאני הולך לנהל את מטס הפתיחה - הקשה ביותר שחיל האוויר אי פעם הוציא לפועל", הוא מספר, "בליל התקיפה המתח הורגש באוויר, וכל השיאים נשברו. גם שם,בלילה משמעותי כמו זה, עבדתי עם א', בין היתר בטיסתו הראשונה לאיראן".

במטס הפתיחה, המריאו ונחתו עשרות מטוסים מרמת דוד. ברגעי השיא, יצאו בדקות ספורות עשרות מטוסי קרב. "אתה חושב על המשפחה, על המרחק, על תקינות המטוסים", משתף ומוסיף תא"ל (במיל') א', "אך בתוך כל זה מצאתי את עצמי חושב גם על ר' במגדל - שהפך למטרה משמעותית לאויב, וחשוף לסכנה".

"בין אם מדובר בשעות ארוכות של סיכול כטב"מים מאיראן מעל סוריה, או מעל נהר הפרת והחידקל - עליהם למדנו בשיעורי תנ"ך, מרחפת באוויר תחושת משמעות יוצאת דופן", הוא מתאר, "אני זוכר את השיחות שלנו לקראת התקיפה ובעיצומה, זו תחושה ייחודית לדעת שהחבר הכי טוב שלך נמצא במגדל, ושיש קול מוכר בצידו השני של הקשר". 

כ-30 שנה עברו מאז שהצטרפו לשורות חיל האוויר. מסוף שנות ה-90' הם עברו ופעלו יחד במלחמות, מבצעים ובשגרה, וכעת, החליטו שהגיע הזמן לסיים את הדרך הצבאית, ולפנות את מקומם לדור הצעיר. "גדולתו של אדם היא לדעת לפרוש בשיא", אומר רס"ן ר', "אנחנו מאמינים ביצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה, תמיד להיות עם האצבע על הדופק ולא לעצור את ההתמקצעות והעבודה הקשה, שכשרוכה במשימת הגנת המדינה".