איך מנהלים מרחב אווירי שלם - כשציפורים קובעות את הנתיב?

בשיאה של פעילות מבצעית, מטוסים נמצאים בשמיים - אבל להקת חסידות בדיוק נודדת לתוך המרחב האווירי של ישראל. כבר 11 נפילות של כלי טיס נרשמו מהתנגשויות כאלו לאורך השנים. מי אחראי לתאם את המסלולים ולמנוע התרסקות? אחד המדורים הכי פחות מדוברים בחיל האוויר: מדור הצפרות

29.09.26
זיו דורון, מערכת את"צ

אם יש נקודה שמתמצתת את מורכבות העבודה של מדור הצפרות בחיל האוויר, היא כנראה זו: לנהל טיסה זה לא כמו לנהל להקת ציפורים. "אני יודע איפה מטוס נמצא, לאן הוא טס, באיזה גובה ובאיזו מהירות", מסביר ע"צ יותם, ראש מדור הצפרות, "ציפורים, מן הסתם, לא פועלות לפי הכללים האלו".

נתחיל בשורה התחתונה: בשנה ממוצעת, מתרחשות בחיל האוויר כמאות פגיעות של ציפורים ובעלי חיים במטוסים ברחבי העולם. מלבד הנזק הסביבתי הכבד, חלק מהמקרים, במיוחד כשמדובר בעופות גדולים, עלולים להיות מסוכנים גם לכלי ולצוות בתוכו - ולאורך השנים נרשמו נפילות מהסיבה הזו.

לכן לא מפתיע שמאחורי כל המראה ונחיתה של מטוס בחה"א, פועל מדור הצפרות, המתמחה באקולוגיה, מחקר ובמעקב אחר בעלי חיים. מטרתו לצמצם ככל הניתן את ההתנגשות בין עולם החי לבין העולם המבצעי - ולאפשר את הפעילות השוטפת של החיל.

מניסיונם, כמחצית מהפגיעות מתרחשות בסביבת מסלולי שדות התעופה, בעיקר בזמן המראה ונחיתה. בהתאם לכך, אחת הדרכים המרכזיות להתמודד עם הסיכון מתחילה בכלל מחוץ למטוס - בכל בסיס טיסה פועל אקולוג שמתכנן את פריסת הצמחייה, מקורות המים והשטחים הפתוחים בקרבת מקום.

אבל האתגר העיקרי נמצא בשמיים, איפה שהציפורים נודדות ונעות בין אזורים שונים בארץ. אנשי המדור משתמשים  בתצפיות ושיטות שונות כדי לפענח את מסלולי התעופה שלהן. המידע מעובד ומונגש למגדלי הפיקוח, לבקרים ולטייסים. לפעמים, המשמעות היא הימנעות מטיסה במוקד מסוים למשך כמה דקות או שעות, ולעיתים מדובר בהיערכות מראש לתקופה ממושכת.


צילום: שלמה קאין

למרות האתגרים הברורים, לציפורים כן יש דפוסי תנועה שאפשר ללמוד. טמפרטורה, רוחות, גשם ותנאי מזג האוויר משפיעים עליהן, וגם עונות השנה משמעותיות מאוד. אנשי המדור עוקבים אחר הנתונים ומנסים לזהות את הנתיבים שבהם הציפורים צפויות לנוע, ואז לבחון אילו מטסים עלולים לחפוף. 


צילום: שלמה קאין

לא כל הציפורים מהוות איום באותה המידה, כפי שנלמד ממקרי עבר. בראש רשימת הסיכונים, נמצאים בעיקר דורסים בינוניים וגדולים, חסידות, קורמורנים, שחפים גדולים ומינים נוספים במשקל משמעותי. "אלו הזנים העיקריים שהפילו בעבר מטוסים או היו מעורבים בפגיעות משמעותיות", מסביר יותם.


צילום: שלמה קאין

בהיסטורית החיל, לא פחות מ-11 מטוסים אבדו בצורה הזו. אירוע ההתרסקות האחרון התרחש מעל מדבר יהודה, לאחר שמטוס פגע באיית צרעים. אבל הסיכון לא נעלם מהמפה.לפני כמה שנים, זוג מטוסים הנמיך תעופה באזור נחל פארן טס, ואחד התנגש בלהקת חסידות. עוצמת המפגש ניפצה את חופת המטוס לרסיסים, אבל הטייס הצליח לייצב את הכלי ולחזור בשלום לבסיס רמון.

"זה היה אחד האירועים הקרובים ביותר שהיו לנו בשנים האחרונות לאובדן של מטוס וטייס", מספר יותם. במקרה הזה המדור לא הצליח למנוע את הפגיעה, אך חיל האוויר התייחס אליה ברצינות, תחקר אותה לעומק והפיק ממנה לקחים שהוטמעו מאז בתרבות המבצעית.


חופת מטוס מנופצת

תקופת השיא של מדור הצפרות מגיעה פעמיים בשנה, בעונת הנדידה. מתחילת מרץ ועד סוף אפריל, ומאמצע אוגוסט ועד אמצע אוקטובר, ריכוזי הציפורים בשמי ישראל משמעותיים במיוחד. המדור עצמו, התפתח לאורך השנים, ונמצא בתהליך מתמשך של בנייה, פיתוח ושיפור, במטרה לחבר בין הידע האקולוגי - לבין הצרכים המבצעיים של חיל האוויר.