איך מנהלים את המגדל שמוציא הכי הרבה גיחות מתחילת המבצע?

אנחנו רגילים להיחשף לתקיפות האוויריות אלפי ק"מ לתוך שטח אויב, בהתאם לכותרות ולפעמים גם דרך רעש המטוסים בשמיים. אבל שם, במגדלי הפיקוח של טייסות חיל האוויר, מתחילים ללוות אותן עוד לפני שהגלגלים עוזבים את הקרקע.

עם פתיחת המבצע, הפך המגדל לאחת הזירות העמוסות ביותר, וכשמדובר על בסיס חצרים, זה מורגש עוד יותר. הצוות  כאן אמון גם על בית הספר לטיסה וגם על טייסות הקרב היוצאות למבצעים - ומייצא את מספר הטיסות הגדול ביותר בחה"א בימים אלה. 

המקום הזה נועד לא רק לשלוח כלים לגיחות שונות, אלא ממש לבנות תמונה מבצעית מסונכרנת לפרטים המדויקים ביותר. "כרגע אנחנו פועלים עם שתי טייסות מבצעיות",  מספרת סרן ש', מפקדת מגדל הפיקוח כבר יותר מחצי שנה, "אז צריכים לוודא, א'- שאין חיכוך ביניהן, וב' - שיש לנו פתרונות מוכנים לתרחישים המגוונים שיכולים לקרות".

פה בדיוק נכנסת המורכבות שבמבצע כזה. "אם המטס המתוכנן יוצא בשלום, אז הכול בסדר", היא אומרת, "אבל באותה מידה, עלול להיות מטוס שיקרה לו משהו בדרך, ואנחנו צריכים להיות ערוכים לטיפול המהיר ביותר במגוון רחב של מכשולים כאלו".

שעות ספורות לפני פתיחת 'שאגת הארי', סרן ש' הייתה חלק ממעגל מצומצם של יודעי דבר: "השמירה על סודיות הייתה קריטית, ברמה שלא יכולתי לשתף את החיילים עד לרגעי הפעילות. הם עברו תדריך לחימה, אך ללא פרטים קונקרטיים". ככל שהלילה התקדם, הואצו ההכנות המעשיות בתוך המגדל - והצוותים הוקפצו. 

מבחינתה, הרגעים האלה, מעבר לדרישה המקצועית, הם גם מבחן פיקודי. "אני מפקדת על לא מעט משרתים, מסדיר ועד קבע, ועכשיו אפשר לראות מקרוב מה שווה כל העבודה שעשינו בשגרה. הידיעה שאנחנו לוקחים חלק בכתיבת פרק חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון מעניקה הרבה כוח בתהליך".

למשמעות הזו מתווסף רובד אישי במיוחד, כשבן זוגה של סרן ש' משרת יחד איתה בבסיס, כטייס קרב. הוא ממשיך לבצע גיחות הלוך ושוב לאיראן, ולא פעם יוצא שהיא זו ש'ממריאה' ו'מנחיתה' אותו. "אני יודעת בדיוק מתי הוא באוויר", היא אומרת בחיוך. "זה מצחיק, אבל נדמה שהזמנים בין תקיפה לתקיפה, הם ההזדמנות הכי טובה שלנו בימים האלה להיפגש ולהחליף כמה מילים".

"תמיד יש דאגה מסוימת, מן הסתם", היא מודה. "אבל אני ממש משתדלת לא לתת לזה מקום כשאנחנו עמוק בעבודה. אני מתמקדת בעשייה שלי, הוא בשלו, ואחר כך משלימים פערים".

"אם יש משהו שחשוב לי להעביר", מסכמת סרן ש', "זו תחושת המשמעות האדירה שאנחנו מרגישים, גם כמפקדים וגם כפקחים. יש לא מעט אתגרים, עומסים ומורכבויות, אבל הכול מתגמד אל מול ה'למה' האמיתי שלנו".