היא ניצלה מהנובה - וכיום מתקנת מטוסי קרב שתוקפים את חמאס. צפו

הפקה ועריכת תוכן: רז רופא אופיר | עורכת: דנה למקה | צילום ואפטר: רון יצחקי 

עבור כולם, יום הגיוס הוא חוויה המלווה בהמון רגשות. אבל בשביל רב"ט ש', שרתת כטכנאית דרג ב' במוסך 'סופה' בבסיס רמון, היה מדובר באירוע מורכב עוד יותר. 

"את 7 באוקטובר", היא משתפת, "חוויתי כאזרחית במסיבת הנובה, מוצפת בפחד וחוסר אונים". בעקבות זאת, ש' לא התכוונה בהתחלה להתגייס בכלל, אך לאחר מחשבה תחושותיה השתנו: "מהר מאוד הבנתי שאני חייבת לבוא ולתרום מעצמי - כי אם כל אחד מאיתנו לא יעשה את זה, אז לא יהיה מי שכן".

כתיכוניסטית, היא למדה במסלול שוחרות של חיל האוויר, ומשם הדרך למוסך מטוסי ה'סופה' הייתה לה טבעית, אך אילצה אותה להתייצב גם מול לא מעט אתגרים: "העבודה לרוב בלתי פוסקת, בשעות לא שעות. לצד ההתמודדויות האישיות שלי, בין אם זה רעשים במוסך שמקפיצים אותי חזרה לאותו היום, חרדות או פחדים, היו פעמים שהרגשתי שאני ממש נשחקת ומגיע לקצה - אבל כולם כאן פשוט עטפו ותמכו בי".

כיום, היא לוקחת חלק משמעותי בעשייה המבצעית, יחד עם צוות הטכנאים והטכנאיות. "כל 400 שעות טיסה שהמטוס מבצע, הוא נדרש להגיע לכאן", מסבירה חברתה רב"ט נ', טכנאית גם היא, "אם הוא יפספס ולא יגיע לביקור השגרתי, הוא לא יוכל להמשיך לטוס. כמובן שהחיילים והחיילות בטייסת מסוגלים לבצע בעצמם את התיקונים הפשוטים והזריזים - אבל פה נעשים הטיפולים המורכבים יותר".

"בתחילת המלחמה העבודה הייתה עצימה בצורה בלתי פוסקת", נזכר מפקד המוסך סרן ט', "הטכנאים החדשים נחתו במוסך ישר לעבודה. הוא היה מלא במטוסים עד אפס מקום. אם בימים רגילים תמצאו פה בערך שלושה מטוסים - הייתה כאן תחלופה של תשעה מטוסים כל פעם".

בזכות עבודתה הבלתי פוסקת, ש' מספרת על סיפוק אדיר מהעשייה, ועל הרצון להמשיך בחיל ואף לצאת לקורס קצינים: "התפקיד שלנו עוזר ללוחמים בשטח, מהאוויר. לדעת שאני בסוף מגינה כאן על אזרחים - זו תחושת שליחות שאי אפשר להסביר במילים. התגייסתי בלב שלם והחלטתי שאני הולכת עד הסוף ויוצאת לקצונה. כל יום אני קמה עם הראש קדימה ומשתדלת לא להסתכל לאחור".