אחרי כמעט 50 שנה בשמיים - הטייס הוותיק ביותר פורש כנפיים

ביום חמישי האחרון המריאה 'סנונית' (Grob G-120) מבסיס חצרים, טיסה שגרתית, כיאה למטוס האימונים מהביס"ט (בית הספר לטיסה). אך עבור סא"ל ד', זו הייתה הפעם האחרונה בה ינחת כטייס בחיל האוויר. כך הסתיים לו פרק בן כמעט 50 שנה, אחד שהחל עוד ב-1976 - כאשר עלה למטוס אימונים בתור צוער בקורס טיס מספר 87.

כבר אז, הוא הספיק לחוות רגעים שילוו אותו שנים קדימה. אחד מהם הוא טיסת אימונים מעל אזור זיקים - בה ירד נמוך מדי עם המטוס. "התקשרו לבסיס לשאול מי טס ביעף נמוך כל כך. כשחזרתי, המתינו לי המפקדים במבטים כעוסים. אנקדוטה קטנה מהתקופה ההיא", הוא מספר.

את הקורס המכונן הוא סיים ב-1979 כנווט קרב. אחד מחבריו למחזור, שסיים יחד איתו את מגמת הטיס - היה הנווט הנעדר רון ארד, המכונה "צ'וקו" בפיו.

התחנה הראשונה שלו בחיל הייתה כנווט בטייסת 201 'האחת', תחתיה השתתף במספר רגעים מכוננים. אחד הבולטים בהם עבורו - הוא מבצע 'ערצב 19' ב-1982. במהלכו לקח חלק במשימה להשגת עליונות אווירית בבקעת הלבנון והשבתת מערכי הנ"מ הסוריים. 

"טילי הנ"מ היוו אתגר משמעותי עבורינו", מפרט הנווט הוותיק, "לא סתם במשך שנים האמרה 'הטיל כופף את כנף המטוס' הייתה שגורה בחיל.  ב'ערצב 19'  השתמשנו בפעם הראשונה והיחידה במערכות 'כחלילית' ו'קרס' שהיו מיועדות לדכא ולהשבית את ההגנה האווירית הסורית - והצלחנו". 

"כשנחתנו אחרי הגיחה הראשונה, הייתה אנחת רווחה - הרגשנו שהצלחנו למצוא תרופה לאיום שהשפיע על טייסים רבים ולהשיג עליונות אווירית", הוא מספר בהתרגשות.

לאחר שנים כנווט, ביצע הסבה לטייס, ועבר במספר טייסות שונות. לאורך השנים, יצא לו לטוס על ה'סקייהוק', ה'פאנטום' וה'כפיר' ומשם המשיך למה שעם השנים יהפוך לתפקידו המזוהה והמוכר ביותר - מדריך טיסה וממיין בבית הספר לטיסה בחצרים. 

כחלק מהמשימה, הוא הכיר מקרוב רבים מדורות צוותי האוויר שבאו אחריו. בין מאות הבוגרים שעברו תחת הדרכתו נמצאים גם קצינים בכירים, ביניהם מפקד ביס"ט הנוכחי. "עד היום כשהם מגיעים לבקר, חלק מהם עוצרים אותי ושואלים אם לרדת לכפיפות מרפקים - מסורת קטנה שנשארה מהקורס", הוא צוחק.

במקביל לתפקידו בחצרים, מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' התנדב סא"ל ד' באופן קבוע בחמ"ל פיקוד דרום, כדי לסייע לגשר בין ה'ירוקים' לחיל האוויר בפעולות המבצעיות השונות. "אני חושב שהמלחמה חידדה לכולנו עוד יותר את התחושה שאנחנו חייבים לעבוד יחד בצורה טובה יותר", הוא מדגיש.

אחרי שנים רבות כל כך, הפרידה מהשמיים אינה קלה. "חלק גדול מהחיים שלי עבר בתוך המטוסים האלה, והם יחסרו לי מאוד", הוא מעיד, "עכשיו יהיה לי הרבה יותר זמן להשקיע בנכדים, ולמרות זאת - אתגעגע".