מג"ד שמשון מספר על שנתיים מורכבות של לחימה - והאנשים במרכזה

אחרי שנתיים של לחימה רציפה במספר תמרונים ובגזרות שונות — איך אתה מגדיר את השינוי שעבר הגדוד לאורך התקופה?

במהלך השנתיים האחרונות, הגדוד נלחם בכל זירה אפשרית באומץ, מקצועיות וגמישות מקסימלית. מגדוד שמבצע בט"ש לגדוד שמצטיין בלחימה -  זה השינוי הכי משמעותי שלנו.

מה היה האתגר המרכזי במעבר בין זירות לחימה שונות — מצפון ומרכז רצועת עזה ליהודה ושומרון?

בכל זירה יש מאפייני קרקע אחרים, ואויב שמצריך מהלוחמים והמפקדים להביא לידי ביטוי שיטות חדשות. לאור הניסיון הרב שלוחמי ומפקדי הגדוד צברו, הצלחנו לבצע את המעברים בצורה מהירה ואפקטיבית ולהביא להישגים רבים במסגרת האתגרים המגוונים. מה שמאפשר לשמור על רציפות והישגיות בתוך כל זה  זו רוח הלחימה הגבוהה של הלוחמים. הם באמת מבינים היטב למה הם פה.

באיזה שלב הרגשת שהגדוד כבר לא רק "מגיב למציאות", אלא מצליח לעצב אותה?

כשתפסנו את משימת גדוד טולכרם בפעם הראשונה, נאמר לי פשוט שאני צריך לתפעל את מחנות הפליטים ביחד עם המפקדים והלוחמים. בנינו שיטה משמעותית שממש עיצבה את ההגנה באזור שנים רבות קדימה, השמדנו אויב ותשתיות ושינינו את המציאות המבצעית במרחב - זה היה רגע בו הרגשתי את המשמעות שלנו.

מה היה העיקרון המרכזי שהנחה אותך בקבלת החלטות בזמן אמת?

ניסיתי עד כמה שאפשר לייצר לאנשים ודאות בתוך המסגרת הגדודית גם ביציאות הביתה. במקביל הייתי מסביר את המשימה באופן הכי ברור שאפשר, ואת החשיבות והסיבה שבגינה אנו נלחמים. עקרונות אלה יצרו אצל האנשים שקט מסוים בתוך הכאוס של המלחמה.

איך מאזנים בין דבקות במשימה לבין האחריות לחיי הלוחמים ברמת מג"ד?

מצד אחד, לנגד עיניי נמצאה משימה כל כך חשובה, עבורה יצאנו מלכתחילה, ומצד שני - הרצון העז להשיב את כולם הביתה בשלום. הייתי מקפיד ביחד עם המפקדים על עקרונות לחימה וסדר פעולות ברור שנועדו להפחית את הסיכונים לחיי הלוחמים בשטח עד כמה שניתן. 

יש החלטה שאתה זוכר במיוחד — שהייתה קשה, אבל קריטית להמשך הלחימה?

ההחלטות שזכורות לי במיוחד הן ההחלטות אחרי קרבות קשים ואובדן לוחמים אהובים, כשבחרנו להמשיך ולסיים את המשימה, להשמיד את האויב השפל והתשתיות שלו. זו תמיד החלטה מורכבת, אבל כז שמניעה את הגדוד קדימה ועוזרת אחר כך בהתמודדות.

מה גילית על הלוחמים של גדוד שמשון במהלך השנתיים האלה שלא ידעת קודם?

השמשונאים הם הלוחמים הכי טובים שיש בעולם! מקצועיים מאוד, עם רוח לחימה ענקית! התרשמתי מאוד מאיך שהם הרימו את הראש גם כשחברים לצידם נפלו,  והפגינו דבקות במטרה. זו פשוט גאווה גדולה שאלה הלוחמים והמפקדים שלנו.

איך שומרים על כשירות מנטלית ורוח לחימה לאורך תקופה כל כך ארוכה?

היכולת לשמור על רוח לחימה גבוהה לאורך זמן טמונה בחיבור של האנשים האחד עם השני, והתחושה העמוקה שכולנו כאן למען מטרה משותפת. לצד זה, יש אירועים קטנים וחשובים מאוד כמו ארוחת שישי ביחד בלב מחנה פליטים או באמצע מ.פ. חאן יונס.

איזה רגע מהלחימה הכי המחיש לך את הרוח של הגדוד?

הייתה לנו היתקלות משמעותית מאוד בקרב בצפון הרצועה במרחב בית לאהיה. במהלכה, נפלו 4 לוחמים אהובים ויקרים מהמחלקה, הם קמו בבוקר 12 וחזרו 8. אבל אותם לוחמים נשארו להילחם עד סוף השירות הצבאי שלהם. אני חושב שזה ממחיש את רוח הלחימה הגבוהה של כולם פה. 

איך מתמודדים כמפקד עם אובדן של לוחמים — ובמקביל ממשיכים להוביל את הגדוד קדימה?

אין מילים שיכולות לתאר את התחושות ואת הכאב העצום על כל לוחם שנופל. אבל בתור מג"ד, אתה חייב לנצור את הכאב, לחבק את הלוחמים, המפקדים  והמשפחות האהובות והיקרות חזק חזק. לאסוף את הגדוד ולהמשיך קדימה בעוצמה, אין לנו שום ברירה אחרת.

אם היית צריך לזקק את כל התקופה הזאת למשפט אחד — מהי המורשת שהגדוד הזה משאיר אחריו?

גדוד שמשון על כלל אנשיו הביא הישגים חסרי תקדים במלחמת התקומה, בכלל הזירות שנדרש אליהן. זה בזכות מפקדים ולוחמים אמיצים, מקצועים, ערכיים ומסורים, שטובת המדינה והארץ תמיד לנגד עיניהם. גאווה ענקית לפקד על גדוד לוחם ועל לוחמים מהטובים שבטובים בתקופה היסטורית זו.