האריות כבר בני 20, אבל מה זה אומר להיות כפירניק אמיתי?

כפיר היא הצעירה ביותר מבין שש חטיבות החי"ר של צה"ל. אבל במהלך המלחמה, הוכיחו לוחמיה את הניסיון והיכולות של האריות בכל משימה. 

בראשון האחרון, אחרי סבב נוסף ברצועת עזה, מצאו בחטיבה, בין פעילות התקפית למשימת הגנה, גם זמן לציין (בעיכוב קל) את אירוע חגיגות 20 שנה להקמת החטיבה. ציון הדרך מספק לנו הזדמנות וזמן לשבת ולשמוע במקצת על מה זה אומר להיות חלק מהחטיבה המנומרת - וזאת מעיני המ"פים שמובילים את הגדודים השונים.

רס"ן א' - מ"פ פלחו"ד בגדוד נחשון

כשרס"ן א' הגיע לחטיבה, הוא נכנס ישר בתור מ"מ לפקד על מחלקתו בתעסוקה מבצעית בחטמ"ר עציון. כיום, כ-5 שנים מאז, ולאחר שכבר הגיע לתפקידו כמ"פ פלוגת החוד של גדוד נחשון, הוא סוגר מעגל - ומלווה את חייליו במהלך החודשים האחרונים בתע"ם, באותה הגזרה בדיוק.

את התקופה אז, כקצין צעיר במהלך מבצע 'שומר חומות', הוא זוכר כמתוחה מאוד: "פעם אני וחייל נוסף יצאנו הביתה במהלך השבוע, ובדרכו בצומת נבי מוסא - הוא הותקף ע"י מחבל פנים אל פנים. אותו לוחם הצליח להכריע את התוקף בידיים חשופות, גם כשהותז לו גז פלפל לתוך העיניים, בכל זאת התעשת".

מאז אותו רגע, נוהג רס"ן א' להזכיר את המקרה בכל הזדמנות שהוא יכול. כשהיה מ"פ טירונים בהכשרה, הזמין את הלוחם לדבר עם חייליו: "זה השפיע עליי מאוד באותה התקופה, ומלווה אותי אפילו עד היום".

תחושת המשמעות של הפיקוד בחטיבה במהלך המלחמה, היא שגורמת לו להתמיד במשימות, אינטנסיביות ככל שיהיו. "החל מהתמרון בעזה, אני רואה הלכה למעשה את ההתקדמות שלנו. מהיציאה להתקפה מדי יום עם החיילים שלי, ועד להקמת הקו הצהוב ממש בידיים. במיוחד בראייה לאחור, כשאנחנו כבר לא ברצועה, אלא בגזרת עציון - רואים שכל הלוחמים פה הגיעו חדורי מטרה ועם הרבה להט להמשיך ולפעול".

בעוד אנחנו משוחחים, הוא חוזר גם לרגעיו הראשונים בכפיר: "מאז שהתגייסתי, רק סיפרו לנו על מורשת החטיבה ממבצע 'צוק איתן', והיום, כשאנחנו פועלים יום-יום ברגליים באדמת עזה ונלחמים שם בעצימות - אני מבין את כל מה שדיברו איתי עליו עוד מאז הטירונות".

רס"ן א' - מפל"ג אשוח בסיירת חרוב

את תפקידו כמפל"ג בסיירת, התחיל רס"ן א' רק לפני מספר חודשים - אחרי שלחם עם החטיבה בשג'עייה וחאן יונס במהלך התמרון. "נכנסתי לתפקיד ישר עם תחילת תקופתנו במשימת ההגנה של הקו הצהוב, רגע לאחר עסקת החטופים", הוא מספר, "אנחנו נמצאים כיום במוצב בדרום הרצועה, ומשם יוצאים גם להתקפה במידת הצורך". 

בתור לוחם וקצין שהתגייס עוד בשנת 2019 לכפיר, הרגיש רס"ן א' שהתפנית הגדולה עבור החטיבה הייתה בשבעה באוקטובר. "השינוי היה לא רק כלפי פנים, אלא גם כלפי חוץ - התפיסה בנוגע ליכולות שלנו והרחבת המשימות והגזרות שניתנו לנו", הוא אומר.

"עכשיו, במבט לאחור, אפשר לראות שהחטיבה הייתה בשלוש זירות כמעט במקביל", הוא מוסיף לתאר, "אתה מבין שיש פה משהו משמעותי שמשתנה, זה בא יחד עם שינוי באמל"ח. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה ומשתפרים, שזה משהו שהוא מדהים ולא בהכרח היה פעם".

רגע לפני שעבר להיות מפל"ג בסיירת, רס"ן א' פיקד על פלוגה בבא"ח: "התחלתי שם את התפקיד במרץ 2024. נכנסנו לפעילות מבצעית באמצע ההכשרה, ממש לקראת תחילת האימון המתקדם. שלושה שבועות תפסנו תע"ם בבקעה. חווינו שם עצימות מבצעית לא פשוטה של הפס"דים ופיגועים. אבל החיילים הגיעו להשיגים מבצעיים רבים, זו הייתה תקופה של מוטיבציית שיא - ראיתי אריות שבאו לעבוד קשה כדי להפוך ללוחמים".

סרן ש' - מ"פ פלחו"ד בגדוד שמשון

גם סרן ש' הגיע לפקד בגדוד אחרי שהיה מפקד פלגת הכשרות בבא"ח. מאז, הוא בשמשון, בתפקידו כבר מעל לשנה, וכמו רוב הפלוגות בכפיר, עבר תמרון משמעותי ברצועה, בחאן יונס ובעיר עזה, וגם חווה פעילות עצימה במבצע 'חומת ברזל' בטולכרם.

אחד האירועים המשמעותיים שמלווה אותו התרחש בבית לאהיה: "בזמן שהיינו שם, איבד הגדוד שלושה לוחמים, חברים קרובים שנהרגו מפיצוץ מטען. ועכשיו, בהפסקת האש לפני חודשיים, חזרנו לאותו מרחב בדיוק - כדי להשמיד את התת"ק שהביא למותם. הרגשתי שהמעגל נסגר, שזכינו להתקדם צעד נוסף במניעת טרגדיות כאלו".

ומעבר לזה, תחושת הגאווה והסיפוק של הלוחמים שלו שווה הכול. "אחרי חודשים של פעילות מתמדת, לפעמים היא יכולה להרגיש שוחקת", סרן ש' משתף, "אבל יש לנו את האנשים הכי טובים. ממשיכים יום-יום, קמים על הרגליים ויוצאים להתקפה נוספת, ועוד אחת, ועוד השמדה, בחום ובקור - וזה ממלא אותך בגאווה".

אחרי התקופה העצימה בלב עזה ובאיו"ש, הוא מסתכל על הרגעים במבט לאחור: "למדתי שאין דבר כזה שאנחנו לא יכולים, אנחנו מסוגלים להרבה יותר ממה שיכולנו לחשוב. זה משהו ב-DNA שלנו, כצבא, כגדוד - וכחטיבה".

"יש כאן אנשים מאוד צנועים. אנחנו לא מושלמים - אבל כן רוצים לעבוד קשה. היכולת הזו להתאים את עצמך לזירה ואתגריה, פוגשת אותנו פעם אחר פעם. אני מודיע ללוחמים שלי על מבצע, ותוך ארבע שעות הפלוגה מוכנה - השרירים מאומנים, ואת הברק בעיניים ממש אפשר לראות".