התרג"דים שמכינים את הצנחנים לתמרון קרקעי - גם בזמן פעילות באיו"ש

בעוד האמרים מכוסים משאירים פסים בבוץ מאחורי חטמ"ר שומרון, שלושה מסוקים מנמיכים גובה מעליהם ומדמים התחמקות מירי על רקע השמיים המחשיכים. הם מנחיתים קבוצות של צנחנים כמה מטרים לתוך גדר הבסיס - מרגע זה, את שאר הלילה יעברו ברגל.

כך נפתח התרג"ד של 202, כחלק מסדרת תרגילים של כלל גדודי הצנחנים. מטרת כל אחד הייתה להבטיח את כשירותם של הלוחמים לתמרון קרקעי, בעודם תופסים קו באיו"ש. תכף, כשמהלך התרגיל יפרס לפניכם, תבינו עד כמה אימונים גדולים כאלה, המשלבים לקחים מלחימה עצימה ב-4 זירות וכלים ממגוון חילות, אינם מובנים מאליהם תוך כדי פעילות בט"ש. 

אחרי הנחיתה, פתחו המחלקות במסדרי נשק, על מנת לוודא שכולם חמושים ומכוונים. כבר אז נשמע האירוע הראשון בקשר: נפלו 2 פצועים ב'גשם סגול'. "בהיבט הרפואי, התרגיל נועד לעבוד על יכולות פינוי בגזרה חדשה", מספרת סגן א', קרפ"גית בגדוד 101. "בשטח הררי, למשל, פינויים לאחור נעשים מורכבים יותר, ומאלצים אותנו לעשות מעבר מגישה 'מהירה' לגישה של 'עומק' - בה אנחנו נדרשים לספק טיפולים מסוג שונה". 

בהמשך, דיווחו בקשר על מצבם של המפונים: 14 נשימות, דופק 120, סטורציה 88. "המטרה בתרגיל היא להביא אותך למצבי קיצון עם מיעוט אמצעים, כדי שבזמן אמת כבר תכיר ותדע לתפקד בצורה הטובה ביותר", מסבירה הקרפ"גית. "פעם, למשל, אכזרית שלנו הגיעה לפינוי - ועלתה בעצמה על מטען. הסד"כ היה נמוך, והשטח מאתגר, אז כוחות אחרים נרתמו לסייע".

בעוד הפצועים הראשונים נלקחו להאמרים, אחד המפקדים ניגש להחליש את תאורת הרכבים, כדי לייצר מצב של חושך כבד. וכך, החלו הצנחנים לנווט ליישוב איתמר: הם התקדמו ליעד בשני טורים, כשכל אחד נושא עליו ציוד שמספיק למספר ימים ו'מנמיך צללית' כדי לשמור על חשאיות. 

הכוחות הראשונים הגיעו למבנים שבגבולות הרחבת היישוב. הם נדרכו בעמדות לקראת פשיטה על האיתורים המסומנים בסטיקלייטים, בהם מחסן אמל"ח ומסתור עם פירים רבים. "התרג"ד הזה מעט 'מפורק'", מתאר סמ"ר א', מ"כ בגדוד 202, בעודו מצביע על החיילים המתכופפים מסביב. "שני שלישים מהגדוד נשארו להגן בגזרת חברון".

צוותים נוספים החלו להגיע, והתקדמו מעלה דרך 'הציר הראשי'. "התפקיד של הצוות שלי כאן הוא לתת רתק, לטובת הפלוגות הבאות", מסביר סמ"ר א', "המשמעות היא שמכוונים מכת אש ממושכת מאזור בשליטה שלנו, כך שהאויב יהיה תקוע במקום - וכוח נוסף יוכל להיכנס לתוך הלחימה".

משני הצדדים עמדו בניינים חשופים, שעם כל תרג"ד קיבלו יותר ויותר צורה של שכונה אמיתית. בהם המתינו 'מדמים' מגדודים אחרים, שהתמקמו מבעוד מועד מאחורי הקירות ובקצה גרמי המדרגות. הלוחמים דילגו בין הבתים, כשמדי פעם נשמע זמזום של רחפן שנשלח לסריקה, או חריקה של גלגלי האמר. בהתקדמות שיטתית לאורך השדרה, זיהוי הצוותים 'אויב' והגיבו ב'אש' מכריעה עד לטיהור המרחב.

עם הזריחה ירדו לוחמי 202 לשטחים הפתוחים סמוך לבסיס 'תרצה',  צופים לעבר הלש"ביה אותה יתקפו בחלק הרטוב של התרג"ד. ואז ניתנה הפקודה לצאת לדרך. 

פלוגה א' תפסה שלוחה משמאל ללש"ביה, ג' התחילה לצעוד לעברה בתעלה, ב' אחריה, ו-ד' מאספת. הכוחות בשלוחה פתחו בירי לעבר המבנים, וענני עשן הופיעו בגבעות שסביב. לאחר מכן, הגיע D-9 לפלס דרך לעבר האיתורים, ואחריו הלוחמים, שקודם התחפרו בתעלות, התסערו קדימה. 

בבית אחד חיכה להם מטען חבלה, ובמבנה מחורר אחר התקבל דיווח על אר"ן - שטופל בפינוי מיידי עם אלונקות. "תוך כדי שנכנסנו להתקפה, התרחשה ההיתקלות הראשונה", מספר סרן נ', מ"פ ב-890, "מצד אחד, הייתי צריך לקבל החלטה לאן לפנות את הפצועים, ומצד שני, לשנות את נתיב ההתקדמות מול האויב, הכול בבת אחד ותוך הפעלת אש".

לאחר השלמת המשימה בלש"ביה, חזרו החיילים לכינוס עם המג"ד והמח"ט. סביבם התנופפו דגלים אדומים ולבנים, והשמש שכבר עלתה מאז, האירה את השטח בו נחתו, 'דילגו' ותמרנו במשך שעות ארוכות. 

"תרג"ד כזה נותן לך ביטחון", מסכם סמ"ר ע', לוחם בסיירת הצנחנים, את התרגיל שעבר כל גדוד בתורו. "כשכל היחידה עובדת ביחד, יש לך צוות מרגמות ורחפנים שאוחז מרחוק את המרחב וצוותי חי"ר שנעים בו - זה נותן לך מושג לגבי היכולות של החטיבה בתמרון בכל מתאר".