התרג"ד הצפוני של 890 במוצאי שמחת תורה - שהפך לשדה קרב בדרום

06/10/2023

כשבוע לפני שמחת תורה, בערב ראש שנה, ירדו לוחמי 890 של חטיבת הצנחנים מתעסוקה מבצעית באיו"ש, והחלו בהכנות לקראת תרגיל מתוכנן במתאר הצפוני. היה זה גם החודש הראשון של רס"ן י' בתפקידו החדש כמפקד הפלס"ם (פלוגת הסיוע המנהלתי) של הגדוד.

התרג"ד היה אמור לצאת לפועל במוצאי שבת, ולכל לוחם כבר חיכו וסט מסודר, תחמושת, מים ומזון ל-48 השעות הקרובות - מה שצריך בשביל לדמות 'מלחמה'. במקביל, בפלס"ם כבר החלו להעלות צפונה את האמצעים הכבדים: משאיות, דלק, אמבולנס, האמרים ומרגמות, כדי שהתרגיל יוכל להתחיל בלי עיכובים. 

07/10/2023 | 06:29 - 08:45

"קיבלתי טלפון בהול מהמג"ד להגיע מיד. הוא כינס את כל מפקדי הפלוגות ועדכן על תמונת המצב הקשה בדרום - ירי רקטות, חדירה ממספר מוקדים, אבל עדיין לא הבנו את סדר הגודל באותו הזמן. לבסוף, קיבלנו הנחיה להיות מוכנים, שאם יפעילו אותנו, אנחנו יורדים לעוטף במהירות האפשרית", הוא חוזר אל אותם רגעים.

מפקדי הפלוגות חוזרים לחיילים, ובסביבות 08:00 יורדת הפקודה הרשמית להפעלת הגדוד: ההאמרים מוכנים, הלוחמים מקבלים את אמצעי המיגון והציוד שהוכן מראש לתרגיל. 

במקביל, גם פלגת הסיוע המנהלתי נכנסת לפעולה: מנהל עבודה אחד נשלח להעמיס תחמושת, אחר דואג לנהגים, והנוספים מתחילים להכין את האמצעים שיאפשרו לגדוד לצאת דרומה מהר ככל הניתן. 

08:45 - 11:00

מפאת המצב, האוטובוסים שהיו אמורים לקחת את הגדוד דרומה לא מגיעים. הזמן עובר, והצורך להוציא את הלוחמים מהבסיס הולך ונעשה דחוף יותר. ואז מגיעה הודעה מהמג"ד: בתוך 30 דקות ינחתו בבסיס שנמצא ליד ירושלים, מסוקים שייקחו את הגדוד לעוטף.

"הלוחמים התרכזו בשטח לקראת הגעתם, כשהם כבר עם הציוד והאמצעים שקיבלו דקות קודם לכן ויועדו במקור לתרגיל. המשכתי בינתיים לנהל מאחור את התנועה של האמל"ח, הרכבים והאמצעים הכבדים, שאמורים לעשות את דרכם בנפרד", הוא מגולל.

זמן קצר לאחר מכן הכוחות עולים לאוויר, והגדוד עושה דרכו דרומה. בינתיים, רס"ן י' נשאר מאחור ומקים במשרד שלו חפ"ק מאולתר, שממנו הוא עוקב אחרי תנועת הכוחות ומנסה לוודא שכל אחת מהחוליות הלוגיסטיות עושה את דרכה ליעד המוגדר.

"התוכנית הראשונית הייתה לנחות באזור סעד, להתארגן מחדש ומשם לקבל משימות", הוא משחזר, "תוך כדי שהמסוקים באוויר אנחנו מקבלים עדכון שהמרחב מאוים, ובהחלטה של רגע הטייסים משנים את מיקום הנחיתה לעלומים". 

הלוחמים מספיקים לרדת רגע לפני שאש נפתחת עליהם: זמן קצר לאחר מכן, אחד המסוקים נפגע מטיל נ"ט ומתלקח. הטייסים מחולצים, הפצועים מטופלים, ומה שתוכנן להיות שלב ההתארגנות של הגדוד - הופך בתוך דקות ללחימה עצימה. 

בינתיים מאחורי הקלעים, בחמ"ל המאולתר בבסיס, רס"ן י' מקבל את הדיווח על המסוק שנפגע ומנסה ליצור קשר עם הפלוגה ללא מענה. "לא הצלחנו להבין מה עלה בגורלם. מבחינתנו יש לנו פלוגה שלמה שאנחנו לא יודעים מה קורה איתה, ופה אנחנו קולטים את גודל האירוע של השבעה באוקטובר".

11:00 - 16:00

הפלוגות כבר מפוזרות בכמה מוקדים: שתיים עושות את דרכן לכיוון בארי, שתיים אחרות באזור עלומים וצוות נוסף בסביבת נחל עוז. לחמ"ל בבסיס ממשיכים לזרום דיווחים על פצועים. קצין ההספקה עוקב אחרי הפינוי ומנסה לשמור על תמונת מצב של הפלוגות, אבל המרחק מאזור הלחימה הולך ומקשה על היכולת שלו לספק להן מענה. 

"החלטתי לרדת בעצמי לשטח ובסביבות 12:30 הגעתי לצומת שובה". כבר מהכניסה לצומת הוא פוגש את מה שהולך ומצטייר כתמונת מלחמה: עשרות אמבולנסים, פצועים שמגיעים ממוקדי לחימה שונים וכוחות שמפנים אותם במקביל להמשך הלחימה. גם האמבולנס של גדוד 890 נמצא במקום, יחד עם רופא הגדוד.

ואז מגיע דיווח על פצועים מפלוגה ג'. רופא הגדוד עסוק בטיפול באלה שכבר הגיעו, ואין כרגע רכב פינוי זמין שיכול להיכנס אל הכוחות. רס"ן י' פונה למפקד צוות המרגמות שהיה איתו ומבקש ממנו להוציא את הציוד מאחד הרכבים, ובכך הוא הופך אותו לרכב פינוי.

השניים יוצאים לכיוון הנקודות עם הנפגעים. למרות הקליטה החלקית והקושי לקבל מיקום מדויק, הם מצליחים להגיע לפלוגה, להעמיס את הפצועים ולחזור איתם לשובה. משם הם מפנים אותם להמשך טיפול, ושוב יוצאים קדימה. כך, במשך השעות הבאות, הפורד הופך מרכב מאולתר לכלי נוסף במערך פינוי הפצועים של הגדוד.

16:00 - 00:00

בהמשך מגיע דיווח נוסף על פצוע קשה, הפעם באזור בארי. רס"ן י' ומפקד צוות המרגמות יוצאים לשם עם אותו הרכב, אבל כשהם מנסים להתקרב לכוח הם נקלעים לאש. "נכנסנו לאזור, נורו כמה צרורות לעברנו, החלונות של הפורד נשברו, והמפק"ץ אמר לנהג להמשיך לנסוע". הם מצליחים לצאת מהאזור ולחזור לצומת.

"אחרי האירוע הזה, היה לי ברור כי הרכב לא יכול לשמש אותנו יותר", הוא מציג. לכן, הוא מחליט לשנות את פריסת כוחות הסיוע המנהלתי ומשאיות הציוד, שתוכננו להגיע לבא"ח צנחנים: יעד הנסיעה שלהן מוחלף לצומת שובה, וההאמרים הממוגנים שאיתם מקבלים הנחיה מהסמג"ד להיכנס ישירות לעוטף.

משם מתחיל להיבנות מרכז לוגיסטי קדמי, שממנו יוצאים הכוחות עם תחמושת, מים, מזון ודלק אל הפלוגות שנלחמות בשטח. לקראת הערב, כשהאמצעים מתחילים להגיע, הקצין יוצא שוב לאזור הלחימה. הפעם הוא נכנס עם ההאמרים הממוגנים, יחד עם תחמושת שנלקחה מההספקה שהגיעה. היעד הוא בארי, שם הפלוגות עדיין נלחמות.

הכניסה נעשית תחת לחימה. כלי הרכב מתקדמים אל הכוחות, פורקים את התחמושת וממשיכים לנוע בין המוקדים השונים. במקביל, מגיעות דרישות נוספות מהשטח והנסיעות הלוך ושוב בין הצומת לכוחות הופכות לשגרה של שלושת הימים הקרובים, למספר גדודים הנלחמים במרחב.

לאחר 3 ימים

הגדוד סיים את הפעילות בבארי ועובר לאזור עלומים. שם, לראשונה מאז אותו בוקר, יש ללוחמים זמן לעצור ולהתארגן מחדש. במשך מספר ימים הם משלימים ציוד ותחמושת, מחליפים אמצעים שנפגעו ומקבלים זמן קצר למנוחה לפני השלב הבא - התמרון הקרקעי. 

"מצאנו את עצמנו לאורך כל אותם ימים ארוכים נותנים מענה לא רק לגדוד 890, אלא לכל מי שהיה בעוטף. כל הזמן מגיעות דרישות - תחמושת, מים, אוכל, דלק, ציוד רפואי. אתה מארגן את זה, ומוציא את זה הכי מהר שאפשר לשטח". 

"בתוך הסיטואציה המורכבת, גם אנשי הלוגיסטיקה והטנ"א מצאו עצמם הרבה יותר קרובים ללחימה ממה שהכירו בשגרה. הנהגים נכנסו עם הכלים הממוגנים, אנשי התחזוקה המשיכו לטפל בכלים, ואלו של ההספקה נעו הלוך ושוב בין נקודות האיסוף לכוחות שפעלו בשטח".

"אתה מבין שבלי המעטפת הזאת הלוחמים לא יכולים להמשיך", הוא ממחיש, "הלוחם עושה את העבודה שלו בקצה, ואנחנו צריכים לדאוג שהוא יקבל את כל מה שהוא צריך כדי להמשיך לבצע אותה. גם אם זה אומר להיכנס איתו לאותו שטח ולפעול תחת מציאות של מלחמה. לא היה זמן לעצור. היית צריך לדאוג שהדברים ימשיכו להגיע".

כיום, כשהוא כבר קצין ההספקה של החטיבה ולא מפקד הפלס"ם של הגדוד, רס"ן י' מסתכל אחרת על אותם ימים ראשונים של המלחמה: "אתה מבין פתאום עד כמה כל אחד במערכת הזאת חשוב. כל אחד צריך לדעת שכשמגיע הרגע שלו, הוא חייב להיות מוכן לעשות את התפקיד שלו הכי טוב שהוא יכול".

מה שהתחיל עבורו כתרג"ד שאליו נערך גדוד 890 בערב שמחת תורה, הפך בתוך שעות למלחמה של ממש, שבה כל אחד נדרש לעזוב את התוכניות ולהיכנס לפעולה. "עכשיו, שלוש שנים אחרי, אני מבין שהמהירות שבה הגדוד יצא, המעבר משגרה לחירום, הגיע כבר להילחם, דאג שכל האמצעים שלו יגיעו ויהיו שם כמענה - היא מטורפת".