ה'תפרנים' מהסיירת המכונפת פותחים את ארגז השיפצורים אחרי 30 שנה

מי אתם - 'תפירה מוצנחת'?

ב'פריקסט' האמל"ח של סיירת הצנחנים בתחילת שנות ה-90, עסק צוות מצומצם במשימה ייחודית לתקופה - הכנת הכוחות לשינוי הפאזה בגבול הצפון. כ-30 שנה חלפו מאז, וכשסמ"ר (במיל') גורי מציג היום את התמונות מחדר המלאכה המדוגם ושטחי הכינוס ביניהם סיירו, אי אפשר שלא להתפעל מיכולתו המרשימה לזכור את שמות כל החיילים המופיעים באלבום, איפה גרו, ולאן התגלגלו. 

באותן שנים, התארכו גיחות ה'סצ"חניקים' (לוחמי הסיירת) בעומק האויב, והתו"לים המוכרים הוחלפו בהדרגה במארבים, סיכולים ומבצעי גרילה בסבך המקפיא. השינויים האלו הובילו להתפתחות במגוון תחומים: עיצוב תיקי מסע שיתאימו לדרישות החדשות, ניסויים בהסוואה, מכשירי קשר ומזון, והטמעת טכנולוגיות שזה עתה פותחו.

לטובת המשימה נרתמו ברצון חברי הצוות שזכה לכינוי (העצמי, לכל הפחות) - 'תפירה מוצנחת'. ובראש הפרק, עמדה סוגיית התיקים. "באותה התקופה 'מובצעו' לשימוש כל מיני דגמים אזרחיים, תרמילי טיולים למיניהם שהיו מיוצרים מניילון זוהר ועוברים צביעה צבאית", נזכר סמ"ר (במיל') גורי.

המצב היה רחוק מאידיאלי: החומר ממנו נתפרו השקים אומנם היה קל, אך לא הותאם לשימוש 'קשוח', וחלוקת התאים לא הייתה מפותחת מספיק לאפשר סידור ושליפה של פריטים ביעילות.

זה אולי לא נשמע לכם כמו סוגיה מהותית, אבל דמיינו את התרחיש הבא - לאחר עשרות קילומטרים ברגל, אתם מתמקמים בנקודת המארב. לפני הזריחה, עליכם להסתער קדימה לעבר חוליית אויב. עכשיו אתם מתלבטים אם לעזוב את התיקים ולהישאר ניידים ככל הניתן, או לנסות לסחוב איתכם פריטים מסוימים, למשל מים, לאור האפשרות שתאלצו להסתדר זמן מה בשטח. זו רק דוגמה קטנה בה לציוד יכול להיות משקל גדול.

"לטובת זאת, רצינו לפתח מוצר בנפח 90 ליטר עם מערכת גב מותאמת אישית", הוא מתאר, כמי שרגלו רק עתה ירדה מדוושת מכונת התפירה, "היה עליו לכלול גם רצועות שיחלקו את המשקל ויאפשרו ללוחמים ללכת זקוף, ביחד עם 'כובע' מתפרק, בו אפשר 'להיפטר' בבת אחת מציוד שפחות הכרחי לשעת חירום. וכך, גם לחסוך זמן יקר וקילוגרמים מיותרים. 

כמובן שנדרשו גם חומרים חזקים יותר כמו כמו בד 'קורדורה' לחלקים הנשחקים ובד ניילון קל יותר עם מנגנון RipStop, בו על כל 10 סיבים, מוסיפים אחד חזק יותר למניעת התפשטות של קרע מרגע היווצרותו. 

שלושה תיקים: שמאל 90 ליטר, אמצע 50 ליטר, ובימני חיבור חיצוני לסנדלי חבלה (המשמשות להתקדמות בשדה מוקשים)

את אותו מתחם הפריקסט , שהוקצה לצוות 'תפירה מוצנחת', חלקו עם אמנים מ'בצלאל' שעסקו בייצור מעטפות הסוואה להסתרת מטענים בשטח. אלו היו לומדים תצלומי תכסית של הקרקע באזורים מסוימים, ומפסלים 'שמלה' ייחודית שתשתלב בין הסלעים והצמחייה. 

תיקון בדקה 90 ותשובה ל'מה אם'?

עד כה, עסקנו בחלק אחד מהסיפור - הציוד עצמו. אך הפעילות הביאה את חברי 'תפירה מוצנחת' גם למפגשים תכופים עם לוחמים מכל מיני צוותים ומחזורים שונים. "היינו מקבלים בקשות להקטין, לקצר, להאריך, להוסיף, או לתפור תא אחסון נוסף לדבר כזה או אחר. פיתחנו למשל עבורם אבזם שמאפשר להאריך בבת אחת את רצועת הנשק - כי בזמן התקדמות בסבך, אתה רוצה אותו כמה שיותר צמוד אליך, אבל ברגע ההסתערות עדיף חופש תנועה".

"הלוחמים אהבו את ה'שדרוגים' שסיפקנו", הוא משתף בגאווה, "עזרנו להם עם בעיות שבהחלט העיקו, אך לא היו מהסוג שיימצא עבורן פתרון מוסדר אחר. היינו מגיעים לשטחי הכינוס לקראת הכניסה ללבנון עם ארגז הציוד הענק והקבוע שלנו, ומתקנים ממש עד לדקה האחרונה לפני מבצע".

לפעמים, הגיעו אליהם לוחמים עם מורכבויות פרטניות יותר: "אני זוכר צלף אחד מצוות בוגר, שהייתה לו בעיה מוזרה. בכל מסע, הלבוש התחתון היה מפריע לו, והוא פשוט היה קורע מעליו זוג ועוד זוג. פעם אחת ביקשנו ממנו את התחתונים ותפרנו לכולם סקוטצ'ים בצדדים, כדי שיוכל לפחות לבצע בהם שימוש חוזר ולחסוך לא מעט כסף". אבל את התוצאה המשעשעת נשאיר לכם לדמיין.

בשבתות שהיו סוגרים בבסיס, גורי עמל על סדרה מיוחדת לחברו הקרוב, שירד מלוחמה בגלל פציעת כתף. העיצובים, שנקראו על שמו של החבר, השתדלו לעמוד באתגר החד-כתפי - חלקם באמצעות רצועה אלכסונית ואחרים עם תאים שמעמיסים את מרבית המשקל על המותניים.  

1) ווסט חובש - ספוגים מקופלים פנימה כדי לרפד בזמן זחילה
2) ווסט קצין לוחם -  תא אלכסוני למכשיר קשר כדי שהאנטנה לא תפריע בתנועה
3) ווסט מקלען - מותאם לשרשורים של מקלע
4) ווסט מטוליסט - עם תאים גדולים לרימונים מסוגים שונים

תפרים שמחזיקים 30 שנה

"כל אחד והחוזקות שלו", הוא מחייך, "במסעות בטירונות, אם לדוגמא היה מתפרק מנשא ומשתחרר ממנו הג'ריקן, היינו נאלצים לעמוד כולנו במצב 2 עד שהתקלה תתוקן. בד"כ העדיפו שאני אהיה זה שיטפל בעניין כדי לקצר את העונש הקולקטיבי". 

"בדיעבד, הבנתי עד כמה צוותי הלוחמים מהמחזורים השונים נוטים להיות מגובשים בעיקר בתוך עצמם. אני מאוד שמח ומסופק שנפל בחלקי ללוות כל כך הרבה לוחמים שונים, שאת חלקם אני פוגש גם 30 שנה אחרי", ממשיך סמ"ר גורי. "התקופה ההיא השאירה בי חותם של עשיה ותרומה משמעותית. הייתה לנו הזדמנות, עם אמצעים צנועים, לספק מענה אישי לפניות שלעיתים כמעט ולא היה להן מקום אחר".

"אם תסתכלו טוב על הציוד החדיש שמונפק היום ללוחמים והלוחמות היקרים שלנו, תראו מוצרים מצויינים שהוכיחו את עצמם והשתכללו ב-30 השנה האחרונות", הוא מציין בסיפוק, לו שותפים גם עמיתיו בוגרי מחלקות האמל"ח המסורות של סיירת גולני, גבעתי והנח"ל. "אני גאה לראות שחלק מהעבודה מאז ממשיך להשפיע על ילדינו היום בצה"ל".