סיפורו של המפקד המצטיין מהחטיבה האדומה - מנקודת המבט שלו

"זה היה אחד הקרבות המורכבים ביותר שחוויתי", כך מתחיל לשחזר סמ"ר ת', רס"פ פלוגה א' בגדוד 101, את 7 באוקטובר בכיסופים. "נפצעתי מירי ביד, והחברים הכי קרובים שלי נהרגו מולי. זה היה רגע מטלטל - מצד אחד האובדן העצום, אבל מצד שני הידיעה שעשינו הכול כדי לעצור מחבלים שהגיעו בשביל מסע הרג נורא". 

ב7 באוקטובר בקרב בכיסופים נפלו 5 לוחמים מגדוד 101 כשנלחמו תחת ביסל"ח - מ"כ, סמ"ר עמרי פרץ ז"ל והלוחמים שלו - סמל בר יענקלוב ז"ל, סמל לביא בוחניק ז"ל, סמ"ר רגב אמר ז"ל, סמל מתן מלכה ז"ל.

לאחר שהתאושש בביה"ח, שב לחטיבה והמשיך את מסעו בתור מפקד טירונים. "היה מאוד קשה לחזור, לצד כל הפחדים והזיכרונות שהציפו אותי. למזלי, החברים שנלחמתי לצידם היו שם, והרצון לשוב ולהיות איתם נתן לי כוח".

מאז, הספיק להיכנס עם פלוגתו לעזה פעמים רבות. באחד הקרבות שם נפל סמל עומר גינזבורג ז"ל, חייל מהצוות שלו. "להיות שם כשחייל שלך נהרג זה משהו שלא עוזב אותך לעולם", הוא מודה, "אבל דווקא מהמקום הכי קשה הבנתי שאני חייב להמשיך להילחם - בשבילם".

בסוף 2024 הפך לרס"פ וחתם קבע כדי להמשיך עם פלוגתו בלחימה באיו"ש ולבנון: "היו לי מספיק סיבות לקום וללכת, אבל בכל פעם מחדש בחרתי להישאר. לראות את החיילים שלי חוזרים מפעילות מבצעית באמצע הלילה ולתת להם את כל מה שהם צריכים כדי להשלים את המשימה - זה מה שמחזיק אותי".

"לרוב לוחם לא מקבל פידבק על ביצוע התפקיד, כי הוא מובן מאליו עבורנו. אני ניזון מהחיוך של החיילים שלי, זה הפרס הכי גדול שאוכל אי פעם לקבל", הוא מעיד, "ובכל זאת, לשמוע מהמפקדים שמעריכים אותי - זה מרגש, מדרבן ונותן כוח להמשיך ולנוע קדימה".

סמ"ר ת' קיבל הצטיינות ממפקד חטיבת הצנחנים על שירותו ופעילותו המבצעית כמפקד בשנה החולפת.