מעכשיו - נוב 24' של סיירת נח"ל ירוקים, ולא מ'קנאה'

רק כמה מטרים לפני שסיימנו לטפס את העלייה התלולה, לוחם סיירת ותיק הכה בתוף שלו - והרעיד את האוויר. רק אז, התחלנו להבין בעצם איפה אנחנו נמצאים, על פסגתו של הר הקנאים.

בשעה 04:30 לפנות בוקר, כשעוד שרר סביב חושך מצרים, הגענו למרגלות ההר. זה המקום בו כבר דורות של לוחמי סיירת הנח"ל עברו בו - או יותר נכון עליו. והיום, הגיע תורם של נוב' 24'. אז כמובן, הצטרפנו אליהם והתחלנו לטפס.

העלייה התלולה מהווה את היישורת האחרונה של השבוע המסכם בהכשרה, ובכך למעשה חתם את המסלול הארוך - שנה וחודשיים ליתר דיוק. יחד איתנו, במדרון התלול המלא באבני צור וחול, עלו לוחמי המחזור הוותיקים יותר ביחידה, שהגיעו לקדם את פני ה'קולגות' החדשים שלהם.

"זו מסורת ארוכה על ההר", מספר אחד מהם, בזמן שהמתין איתנו על הפסגה, "עבורנו, מדובר ממש באירוע חשוב. כל לוחם סיירת זוכר את הרגע הזה".

ההר, שצורתו מזכירה מעין 'מלבן', יחסית ארוך וצר, כך שבזמן ההליכה אתה משקיף מצד אחד על ים המלח, ומצד שני על המדבר. בשני קצוותיו בולטות שתי פסגות, ובאמצע רצועה שטוחה. על פי המנהג, הדרומית שייכת לפלגת הסיור, והצפונית - לעורב. האזור המרכזי מיועד עקרונית לפלחה"ן, אם כי במחזור זה לא היו לו נציגים.

בכל מקרה, השמש התחילה לעלות, השמיים נצבעו בגוונים אדומים-כתומים, ועל גבי ההר הייתה אווירה חגיגית וסוחפת. בשלב הזה כבר היו שתי הפסגות מלאות בלוחמים ששרו המנונים, רקדו, וצרחו מוראלים - עד שחלקם איבדו כבר את הקול. פתאום, במרחק, הופיע גוש שחור על אחת הגבעות המובילות אל ההר. כשמיקדנו עיניים, זיהינו שאלה בעצם עשרות נקודות קטנות - הלוא הן הלוחמים.

מהר מאוד הם כבר הגיעו אל המרגלות, ובתוך מספר רגעים, החלו לרוץ מעלה מעלה, לקול קריאות העידוד של הוותיקים, שמשכו אותם לפסגה עד האחרון שבהם.

בשלב הזה ההתרגשות כבר הגיעה לשיאה. "זהו. סיימתם", שאג לעברם אחד הלוחמים. היו שם חיבוקים, חיוכים ורחש בלתי נגמר. בתוך כל ההתרחשות הזאת, עמדה חבורה שנראתה מבוגרת יותר מהשאר, ותפסה לשיחה חייל שזה עתה פרק את הציוד מכתפיו. "גם אנחנו היינו בסיירת. נוב' 02'. אנחנו מתרגשים מאוד, כי הבן של אחד מחברי הצוות שלנו שנפטר לפני כמה שנים, מסיים היום גם", סיפרו בעיניים בורקות.

לאחר שנרגעו הרוחות, התקבצו כלל הלוחמים ומפקדי המחזור למסדר קרבי, וטקס חלוקת הסיכות וסיום ההכרה החל. אחד אחד, ניגשו הלוחמים למפק"ץ - וממנו אל המג"ד, סא"ל ש', שחיבר את סיכת לוחם סיירת הנח"ל לדש החולצה ספוגת הזיעה שלהם.

"את השבוע הזה התחלנו בתרגיל באלפי מנשה, בו תרגלנו פשיטה לשטח הארץ", מגולל סרן א', מפק"ץ ביחידה, "הלוחמים היו צריכים לנטרל את המחבלים במשך כל הלילה ומשם יצאו להתקפה וכיבוש של יעדים בשטח אדום. וככה המשיך השבוע, בכל מיני תרגילים הן ברמת הצוות, המחלקה, עד המסע המסכם, שאורכו 80 ק"מ".

לדברי המפקד, החגיגה הגדולה על ההר לא נעצרה אצל הלוחמים בלבד: "זה המחזור הראשון שלי. לראות אותם מסיימים, אחרי הכשרה כזאת ארוכה, זה רגע מרגש במיוחד, אולי אפילו יותר מהמסע שלי. בתור האחראי על המסגרת שלהם, וזה ששולח אותם לפלגת הלוחמים - אני יודע שאין ראויים מהם להיקרא לוחמי סיירת נח"ל".