הנח"ל היו הראשונים להיכנס ללבנון ב'שאגת הארי' - עכשיו הם מסתכלים אחורה

"זו הייתה כניסה לילית שקטה, בהובלת הסיירת. תנועה רגלית מבוקרת, והסתננות לעומק הכפר בית ליף, ששרץ עשרות מחבלים", כך מתאר רס"ן א', קצין המבצעים של הנח"ל, את הדקות הראשונות של החטיבה ב'ארץ הארזים' מפרוץ 'שאגת הארי'. 

שבועיים לפני המבצע, התקבלה פקודת התראה - והלוחמים הירוקים החלו בסדרת הכנות ותכנונים לקראת פעילות אפשרית בגזרה הצפונית. ובאמת כך היה, וכעת, לאחר חודשיים של לחימה הם יוצאים לראשונה מדרום לבנון.

"עם ההודעה הראשונית, התחלנו קודם כל בביצוע נהלי קרב סדורים, והכשרות יותר עיוניות לקראת החזית החדשה", נזכר הקמב"ץ, "כשאלה הושלמו, יצאנו לתהליך כולל בחטיבה - הן במפקדות ומכלולי המטה שלה, והן עם הלוחמים בשטח, במטרה להכשיר את עצמנו לקראת פעילות קרקעית ומבצע עתידי בלבנון". 

הכוחות יצאו לתרגילים מרמת המחלקה ועד לרמת הגדוד במתאר הצפוני, במספר מרחבים. ביניהם מתקן לבנון, חטמ"ר אפרים, בא"פ אליקים ולש"ביות אחרות. כל אלה ניסו לדמות את המציאות אותה יפגשו הלוחמים בשדה הקרב - שבועות בודדים לאחר מכן. 

במקביל, נשלחו החיילים לבא"ח נח"ל, שם עברו מספר הסמכות. "הם למדו את הפק"לים השונים לדוגמת מאג ונגב, וקיבלו התאמות לאמצעי החטיבה על גבי התוואי הצפוני", מציין רס"ן א', "היתרון בבא"ח, הוא שיש בו את האפשרות להעביר את כלל ההכשרות. החל מסימולטור החי"ר שבו, דרך מרחב המטווחים ועד הכלים שיש ללוחמים בזמן פעילות מבצעית וחירום".

התכנון לא נגמר כאן, ונגע גם בהיבט הלמידה, עם מפקדים ומדריכים בעלי ניסיון פרקטי במרחב, שהגיעו להכשיר את ה'נחלוואים': "שמענו מהם לקחים שהפיקו מהלחימה ב'חיצי הצפון', ובחזית הצפונית", הוא מסביר, "מעבר ליתרונות המבצעיים שהיו להכנה זו, הם גם דיברו איתנו על האספקט המנטלי בלחימה בתוואי אליו היו הלוחמים עתידים להיכנס".

לאחר כל זה, ב-02.03.26, החל צה"ל בפעילות קרקעית ממוקדת בדרום לבנון, כשחטיבת הנח"ל בראש העשייה המבצעית. "ברגע שנכנסנו וככל שהתקדמנו קדימה, הרגשנו את כל העבודה וההכשרה המעמיקה שעשינו", משתף רס"ן א', שבעת הכניסה היה במכלול האג"ם במטה החטיבה, ושמע את הדברים מתנהלים דרך הקשר בזמן אמת.

"אומנם לא הרגשתי את הדברים מתנהלים פיזית ברגליים שלי, אבל חוויתי את האירוע כאילו אני שם עם הלוחמים. אני שומע את הפקודות, רואה את התנועות על המסכים, מכין כל הזמן את המהלך הבא, ומלווה את הכוחות בשטח בביצועו".

משימתם הראשונה כאמור, הייתה טיהור הכפר בית ליף - שהיה מעוז מחבלי חיזבאללה, וכוח רדואן בפרט: "עם הכניסה שלנו לכפר נשמע ירי, ומעל הכוחות הופיעו רחפנים מתאבדים וטילי נ"ט עוינים - בהחלט 'קבלת פנים חמה'". 

כבר בהתקפה הראשונה שלהם בתוך הכפר, כפי שמעיד רס"ן א', זיהו הלוחמים מספר מחבלים בשעת לילה, ובפעולה מהירה, הצליחו לחסל שניים מהם במארב צלפים שהעמידו: "בימים שלאחר מכן, יצאנו לתהליך ארוך של התקפות רציפות והשמדת תשתיות שנמצאו באזור - והיו לא מעט כאלה". 

באירוע נוסף, נפגשו הלוחמים עם מחבל פנים אל פנים בתוך מבנה - והצליחו לחסל אותו. מאוחר יותר, התברר כי אותו מחבל היה גם זה שעמד מול הכוחות בהיתקלות בה נפלו ארבעה לוחמי הסיירת - סרן נועם מדמוני ז"ל, סמ"ר בן כהן ז"ל, סמ"ר מקסים אנטיס ז"ל וסמ"ר גלעד הראל ז"ל. "היו הרבה סגירות מעגל על אותם מחבלים", מסביר הקמב"ץ, "חלקם בעזרת חיל האוויר, וחלקם, כמו זה - על ידי הלוחמים בשטח".

באחד הימים, לאחר שהצליחו להשתלט על רכס 'קאוזה' בבית ליף, באחת הסריקות בשטח הסבוך והמבוצר שטוהר כבר ממחבלים, זיהו מצבור אמל"ח משמעותי עם משגרי רקטות מוכנים לשיגור. בנוסף, לידם באדמה, זיהו פירים שהובילו לתוואים תת-קרקעיים שהוחבאו בחסות הסבך. 

את הפעילות הזאת המשיכה החטיבה במשך כחודש וחצי באזור הכפר. "היום, המרחב הזה, שבמשך שנים היה סמל של חיזבאללה, ומעוז של מחבלי כוח 'רדואן', ממנו היו מתחמשים ויוצאים במהירות לפעילויות טרור - טוהר והושמד כליל", מבהיר הקמב"ץ.

במבצע ממוקד על רכס 'יאטר', השמידו כוחות החטיבה את כלל משגרי הטילים ועמדות הנ"ט של חיזבאללה שמוקמו באזור, ובכך צמצמו את יכולות הירי שלו. במקרה נוסף, נמצא מרחב תת-קרקעי נרחב ובו יותר מ-20 טילי טווח קצר. 

כעת, בסיום החודשיים הגדושים, פני החטיבה מועדות ליעד הבא - איו"ש. "אלו היו לילות וימים לא פשוטים. אך לצד המעבר החד לצפון, והאירוע הקשה בו נפלו ארבעה מלוחמינו, הגענו להישגים חשובים והשלמנו את המשימה המבצעית שקיבלנו".