'סיירת אלון' מסיימים מסלול בתרגיל חילוץ - 5 קומות מתחת לאדמה

'הקפצה! הקפצה!' חברי סיירת 'אלון' ממהרים לאסוף את הפ"קלים שלהם ולרוץ לאוטובוסים. אחרי נסיעה קצרה מחוף נעורים בדרך מלאה בחול ועיקולים, הגיעו לפנות ערב הלוחמים והלוחמות למתחם אתרי הרס. כל אחד בגודל אחר ובעל מספר קומות שונה מתחת לקרקע, ובכולם - חבויות עשרות בובות שעליהם לחלץ בזמן מוגדר.

במבט לתוך אחד מהם, גילו שני בניינים בני חמש קומות, אותם מחבר לובי בעל שלוש קומות, שקרסו בצורה הידועה בעולם החילוץ כ'פנקייקים', כלומר - תקרה שכמעט נוגעת בתקרה שמתחתיה. לפי המידע שבידיהם, במקום לפחות 30 לכודים. וכך, לאחר שנה שלמה של הכשרה - נפתח התרגיל המסכם של הסיירת הכתומה.

5 השעות הראשונות מתוך 24 התמקדו בלובי. הם חילצו, פינו דרך, ולבסוף - ירדו מתחת לאדמה. שם, מספר לנו מפקד הסיירת, סרן ב', החלו לחפור בעזרת ציוד ייעודי. "כל פעם מוצאים עוד לכודים, ומשתמשים בעוד טכניקות חילוץ שהאתר המיוחד הזה מאפשר. יש פה שילוב אלמנטים והמון שפוכת - לא אדמה ורצפה רכה, אלא אבנים גדולות מאוד, שצריך להרים ולשנע בדרכים ייחודיות, כך שלא יפגעו בלכודים".

בתרחיש כמו זה, יוצאים המחלצים מנקודת הנחה שכל הלכודים עלולים לסבול מפגיעה ברמה כזו או אחרת בעמוד השדרה. לכן, הם משתמשים ב'קרש גב' במקום אלונקה: "הוא גדול ולא גמיש, לכן מראש אנחנו צריכים לפנות יותר מקום ליד הלכוד, כדי לפנות אותו בצורה בטוחה. בנוסף, השתמשנו בשיטה ייחודית להזזת שפוכת, הכוללת קשירת רתמה סביב הבלוק אותו נשנע. כך אפשר למשוך אותו החוצה".

"מחלץ לא יצירתי, לא יצליח בעבודה שלו", מדגיש סרן ב', "יש המון סוגי קריסה - אלמנטים תלויים, שפוכת, פנקייקים, מנהור. כל אירוע הוא שונה וחדש. אי אפשר לדעת מה מצפה לנו בין ההריסות, ולכן גם עכשיו, בסיום ההכשרה, אנחנו צריכים להמשיך ללמוד, להתאמן ולהתמקצע". 

כמו לכל לוחם, גם לחברי הסיירת יש פק"לים, וכאן תוכלו למצוא גם אחד מיוחד, שלא דומה לאף סיירת אחרת. "אני מש"קית אוכלוסייה", מספרת רב"ט ת', לוחמת במחזור המסיים, "אני מתכללת את כל המידע שמגיע על לכודים פוטנציאליים, מהמשטרה, ממד"א ומהמשפחות - הכול מרוכז אליי. זה עוזר מאוד למקד את החיפושים אחר מישהו, בין אם זה לדעת לסרוק ספציפית את המטבח כי הוא בדיוק הכין ארוחת ערב, או אפילו פשוט מזה - לצעוק את השם שלו ולקוות שיענה".

התרגיל נמשך יממה שלמה, והסתיים בטקס מרגש מול חוף הים כשהשמש שוקעת, בו קיבלו את הסיכה. "הרבה מהאתגר בתרגיל ארוך ורציף כזה, הוא החוסן המנטלי והתנהלות בצוות", מתאר סרן ב', "בסוף אנחנו בני אדם, לא מכונות. חשוב ליצור איזון ויכולת להמשך עבודה. לכן התחלנו את המשימה כולנו יחד, ולאחר מכן התפצלנו, חוליה אחת פועלת והשנייה במנוחה - ואז מתחלפים".

ובדומה לעבודה המשותפת לאורך התרגיל, כך גם נראה השירות שלהם. הם שותפים לדרך מהרגע בו עברו את הגיבוש, ועד לגזירת החוגר. "אנחנו מאוד מגובשים ומרגישים בנוח ובבית אחד עם השנייה - אני מכירה אותם יותר טוב משאני מכירה את עצמי. ובהתאם אנחנו גם מתפקדים כצוות הרבה יותר אורגני ומקצועי", מפרטת רב"ט ת'.

מפקד החוליה, רב"ט י', מחזק את דבריה: "אינסוף חוויות ביחד בונות לא רק כיף, אלא גם כימיה ואמון שבסוף עוזרים לנו בחילוצים עצמם. לפעמים התוואי הוא קלסטרופובי מאוד, כמו כאן בתרגיל בתת-קרקע. נכנסתי לעומק האדמה ותוך כמה שניות כבר מרגישים את החום הכבד והמחנק משתלטים, ואין דבר שעוזר יותר כמו החברים שאיתך".

וממש ימים ספורים אחר כך, בתחילת השבוע, עבר מחזור נוב' 25 גיבוש, ודור חדש של לוחמות ולוחמי 'סיירת אלון' כבר עומד בפתח. רב"ט י', שמסיים כעת את ההכשרה, מכין אותם לקראת הבאות: "בסוף, באירוע חילוץ, הלכוד חסר אונים, אין לו איך לצאת מההריסות. האחריות שלנו היא להיות שם עבורו, ולעשות הכול כדי להשתמש בידע וביכולות שברשותנו כדי להגיע אליו - ולחלץ אותו. זה תפקיד מאתגר, מלא באדרנלין ומחשל".