"אם אתה רוצה להתמלא ברוח ובכוח - תהיה בשטח, תדבר עם הלוחמים"

"גולני עם כל הפיקוד הבכיר, לוחמיה הרי משלמים את המחיר, אך מיד ממשיכים, מטרות להגשים - זו מורשת גולני שלי".

בשיר "גולני שלי", המלווה אותי עוד מלפני יום הגיוס, יש בית חדש שנכתב לאחר מבצע צוק איתן, שמבהיר את כל המהות שלנו - את האחריות, את הכאב ואת הרוח.

לכל הטורים האישיים של המפקדים.

בשנתיים האחרונות חטיבת גולני חיה בדיוק בין השורות הללו: שילוב נדיר של אחריות וחתירה למגע, של אובדן ושכול מול עמידה איתנה; שילוב של כאב עמוק ואמונה בצדקת הדרך - מלחמת הקוממיות של דורנו.

7 באוקטובר 2025 - שנתיים למלחמת חרבות ברזל

באמצע התקפה בשכונת תל אל-הווא שבעיר עזה, כשפיצוצים עזים נשמעים מדרום העיר, מתפרסמות ברדיו ובטלגרם ידיעות על עסקה מתקרבת להשבת כל החטופים ועל הסכם כניעה הכולל את פירוק חמאס מנשקו ומשלטונו.

ואנחנו, לוחמי גולני - שנשאו על גבם מהיום הראשון למלחמה את משימות ההגנה וההתקפה בגזרת הדרום - מרגישים שההבטחה עליה נשבענו מדי בוקר בקפ"ק 2: "להשמיד את חמאס ולהחזיר את החטופים", מתגשמת סוף כל סוף.

שנה למלחמה - אוקטובר 2024: גולני נלחמת בחזית הצפון

בבית המח"ט בלבנון, חטיבת גולני בעיצומה של התקפה על כפרים ששמותיהם מוכרים לכל לוחם ותיק מתרגילים ותרח"טים.

אחרי שנתיים של לחימה

 בסופה של תקופה רוויית קרבות ואובדן, מדינת ישראל נראית אחרת.

תושבי הצפון חזרו לבתיהם, ההגבלות על יישובי העוטף הוסרו, הבטונדות בצירי נחל עוז וצומת כ"ח הוסרו.

הרבה השתנה, אך דבר אחד נותר כשהיה: המחויבות של לוחמי גולני להיות אותו קו חום, קשוח ונחוש - המפריד בין אזרחי מדינת ישראל לבין מבקשי רעתה. קו שכולו רוח גולני. רוח זו לא נחלשה - היא רק התחזקה והפכה מפוכחת ובשלה מתמיד.

"גולני שלי, היא טורי אנשים,
גולני שלי, היא שמות ופנים,
מקומות וזמנים, וקולות משונים,
השבים ועולים למולי".

מאז אותו בוקר, 7 באוקטובר, חטיבת גולני לא חדלה מלפעול. מעוטף עזה ועד גבול הצפון - גולני ניצבה בכל מקום שנדרשה.

זכיתי להצטרף מחדש לשורות החטיבה החומה, בקרב ההגנה על חלקת הבית שלי אל מול הכניסה ללבנון, בזמן שאשתי וילדיי בקלע.

בתוך האזורים הקשים בלבנון זכיתי לראות שוב את מה שהפך לסימן ההיכר של החטיבה: לוחמים שמובילים קדימה גם ברגעים המורכבים ביותר, ומפקדים שעומדים על המשמר גם בשעות החשוכות ביותר - מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות אין־קץ למדינה.

גולני ביום שאחרי

היום הקשה בתולדות המדינה ובתולדות החטיבה - 7 באוקטובר 2023 - שינה לעד את פני צה"ל ואת תודעת הלוחמים.

מאותו יום חידדו מפקדי החטיבה לעצמם ולחייליהם כי המשימה האמיתית היא אחת: להחזיר לאזרחי ישראל את הביטחון, את האמון ואת הבית.

כמה זמן זה ייקח, או כמה רחוק נלך - אלו שאלות שעולות בדרך, אך את התשובה כולם כבר יודעים: כמה שצריך. בלי ניתוחים מסובכים ובלי תיאוריות - רק אמת פשוטה של לוחמי גולני.

המחיר והרוח שלא נשברת

במהלך השנתיים האחרונות איבדה חטיבת גולני 127 מלוחמיה ומפקדיה - המחיר הכבד ביותר ששילמה חטיבה אחת במלחמה. מהמשפחות השכולות אנו שואבים את הכוח ואת המשמעות.

מאז שבעה באוקטובר, התגייס כלל מערך המילואים והוא איתנו, בכל שעה ובכל משימה ארוכה ככל שתהייה. ובכל זאת, איש לא מדבר על עייפות או סירוב.

בגולני לא שואלים אם, אלא מתי. וכפי שנהוג לומר בין המפקדים: "אם אתה רוצה להתמלא ברוח ובכוח - תהיה בשטח, תדבר עם הלוחמים".

המפגש עם הלוחמים - בשטחי הכינוס, בבתי ההגנה, בבתי החולים ובמרכזי השיקום - מזכיר שוב ושוב את עוצמתם של האנשים המרכיבים את החטיבה. לוחמים שמונעים מאהבת המדינה ומהבנה עמוקה של שליחותם.

חטיבת גולני, שהוקמה עוד לפני קום המדינה, המשיכה גם במלחמה הזו להיות עמוד השדרה של צה"ל. היא הובילה את התמרונים בעזה, לחמה בחזית הצפונית בלבנון, פעלה בגבול סוריה - ושבה שוב לעזה, להשלמת המשימה: "עד הניצחון".

סא"ל נ', סמח"ט גולני

לכל הטורים האישיים של המפקדים.