לוחמי גולני על נחישות חבריהם שנפלו - ברגעי הקרב הכי קשים בשג'עייה

12 בדצמבר, לפני כמעט שנתיים בדיוק. כוח מגדוד 51 של גולני מבצע סריקה במתחם בשג'עייה שנמצא בשליטת חמאס. אחת המחלקות ממשיכה קדימה לעבר איתור חשוד, כשלפתע נשמע פיצוץ חזק. 

את אותו רעש עוצמתי, החריש גם את אוזני חיילי המחלקה המקבילה, בפיקודו של סגן י'. "בהתחלה חשבנו שמדובר ברימון", הוא נזכר, "ואז קלטנו מרחוק צעקות והבנו שמשהו לא בסדר. מיד רצתי עם הנגביסט שלי לעבר הפתח למבנה - ידעתי שבפנים פעל הכוח של סרן ליאל חיו ז"ל". 

את סרן חיו ז"ל, הכיר עוד מקורס הקצינים: "חיו תמיד היה הלוחם הכי טוב בצוות. הייתה לו מין קלילות כזו, יכולת לא להתרגש משטויות. אם חייל היה מגיע אליו עם בעיה, דבר ראשון הוא היה אומר 'הכול טוב' ומרגיע. ידעת שאם אתה עושה איתו משהו - כנראה שהוא יהיה מוצלח".

בשורה התחתונה סרן ליאל חיו ז"ל וסגן י' 

סגן י' והצוות שלו הגיעו לנקודה בה פגשו את רס"ן משה אברהם בר און ז"ל, המ"פ שלהם בגדוד 51. "בר און לא היה מ"פ רגיל", מבהיר סגן י', "מהמסע הראשון, הוא עשה איתנו את הכול וליווה בכל צעד, גם בשיחה אישית בשטח או בחדר האוכל. חיילים היו אפילו נשארים לשבת איתו בשבתות. תמיד היה לך את הגב שלו, גם בעשייה מקצועית מול חיילים, וגם באחד על אחד - פשוט דמות נגישה שאפשר לסמוך עליה". 

רס"ן משה אברהם בר און ז"ל וליאל חיו ז"ל יחד

במקביל לריצה של המחלקה לעבר המבנה, קיבלו גם כוחות גדוד 13, שהיו גם במשימה באזור, את הקריאה בקשר החטיבה - בה דיווח רס"ן בר און ז"ל על אירוע עם פצועים, והזעיק את עזרתם. "חברנו ל-51", מספר סרן (במיל') נ', אז סמ"פ בגדוד 13, "הגענו למקום וראינו את הלוחמים מתחילים לפנות נפגעים החוצה מהאתר".

בראון ז"ל וחיו ז"ל

"במהלך הפינוי, החפ"ק שלנו ושל סא"ל תומר גרינברג ז"ל נכנס פנימה", מתאר סרן (במיל') נ', "עברנו דרך החורים שנפערו בקירות, וחברנו לסמח"ט ולמג"דים במבנה. רגע לפני סיום הסריקה, הגענו לחדר עם קיר חשוף. דרך הפאה המפורקת, חטפנו צרור ממקור לא ברור, אבל איש מכוחותינו לא נפגע. מיד לאחר מכן קיבלנו פקודה לאגף משמאל את מקור הירי, וכך עשינו". 

הלוחמים דהרו קדימה בהובלתו של המ"פ, רס"ן רועי מלדסי ז"ל, וחברו הטוב של נ'. טרם הכניסה למבנה ממנו נפתחה לעברם האש, רס"ן מלדסי נפגע מצרור שנורה מבית אחר. מספר צרורות נורו ונזרקו רימונים. לוחם נוסף נפצע, והכוח השיב באש וביצע חילוץ לאחור, לנמרים.

סרן (במיל') נ' מימין ורס"ן מלדסי ז"ל משמאל

"את מלדסי הכרתי מגיל 15", משתף הסמ"פ שלו, סרן (במיל') נ', "מהרגע הראשון היינו החברים הכי טובים. התחנכו יחד בפנימייה הצבאית בחיפה, עברנו יחד הכשרה, קורס מ"כים וגם את בה"ד 1. כמפקד, הוא היה בתפקיד עד הסוף. תמיד מחייך, תמיד אופטימי. אני זוכר לא מעט שבתות שהוא החליט לסגור כדי להגיע מוכן יותר לשבוע הבא. הוא היה גיבור בחייו, וידע לשמר את זה גם בהיתקלות האחרונה שלו".

מסע הכומתה שנערך בפלוגה לפני הכניסה הראשונה לעזה אחרי 7.10
רס"ן רועי מלדסי ז"ל שני מימין, סרן (במיל') נ' שני משמאל

במקביל לאיגוף הפלוגה של רס"ן מלדסי ז"ל, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, מג"ד 13, ואל"ם יצחק בן בשט (בנבה) ז"ל, מפקד חפ"ק המח"ט, חתרו למגע על מנת לפנות את הלוחמים הפצועים, ולחסל את המחבלים. "בנבה הכיר את האיתור היטב ולכן היה מהראשונים שהגיעו למקום. הוא אחד המפקדים הכי מיוחדים שפגשתי. חד, חכם וחריף", מספר, רס"ן (במיל) צ', אז מפקד מכלול המבצעים של גדוד 13, "מילים לא יכולות לתאר עד כמה אני מעריץ אותו".

אל"ם יצחק בן בשט ז"ל

סא"ל תומר גרינברג ז"ל

"כשתומר הגיע לזירה", ממשיך רס"ן (במיל') צ', "הוא אמר משפט שחקוק אצלי: 'אני פה עם הגדוד שלי, מה שצריך נעשה - רק תביאו משימות'. הוא היה בן אדם של פשטות, דוגרי. וגם כאן, בקרב הזה ראו כמה שהוא מנהיג מלידה, ממש ממגנט סביבו אנשים, ויודע לדבר בצורה שתופסת את הלב ואת הנפש". 

גם כוח קרקעי של 669, בפיקודו של רס"ן בן שלי ז"ל, הגיע למרחב במטרה לחלץ את הפצועים. יחד עם מפקד נוסף מגולני שהוביל אותם למתחם, נכנסו הלוחמים למבנה, ביניהם הפרמדיק א' ורס"ל רום הכט ז"ל. לאחר תדרוך קצר, הם המשיכו בתנועה פנימה בקריאות: 'צה"ל צה"ל! חבירה חבירה!'

רס"ן בן שלי ז"ל

"בדרך למיקום עצמו, הם פגשו את מג"ד הסיירת שהסביר שהשטח בשליטה מבצעית, והם צריכים לחבור למבנה שנמצא במרחב האירוע", מתאר סא"ל י', מפקד המאמץ הקרקעי ביחידת 669, "משם כוח החילוץ נכנס למבואת האיתור בחושך מוחלט. הם הדליקו את הפנס, זיהו פצוע, והבינוי שכנראה יש אויב במתחם והשתתקו. לפתע, נפתחה אש לכיוונם, הפרמדיק ובן ורום ז"ל נפגעו מהירי. לאחר מכן, צוות נוסף של היחידה החל בפינוי לאחור של הלוחמים אל המנחת".

"כשאנחנו שומעים שיש פצוע, הדבר היחיד שעובר בראש זה איך להגיע אליו כמה שיותר מהר", הוא קובע, "וזה בדיוק מה שעבר בראש של שניהם לאורך כל האירוע הזה. בן היה מפקד שכל פקוד היה רוצה שיהיה לו. הניסיון המבצעי שלו - בין אם היכולת שלו לבנות תמונת מצב או לחבור לכוחות תחת אש ולחלץ פצועים, אלו הדברים שהובילו אותו גם ברגעים האחרונים".

"רום תמיד ביקש להיות בכל משימה, לא משנה כמה היא מורכבת או מסובכת, כי הוא הבין את המשמעות של להגיע קדימה לשדה הקרב - ולהציל חיים. המורשת שלהם, ונכונותם לסכן את חייהם למען אחרים היא נר לרגלינו, ולכל היחידה".

רס"ל רום הכט ז"ל

באותו זמן, סגן י' ושאר לוחמי 51 התמודדו גם הם מול אש בניסיון לחלץ את המחלקה המקבילה: "דרך העשן הסמיך, חילקנו בינינו את הגזרות לחיפוי - הבנו שאנחנו חייבים להיכנס למבנה ולהוציא אותם".

מכיוון שהפתח הראשי היה ממולכד, הלוחמים החלו לאגף את המבנה בחיפוש אחר אפשרות כניסה חלופית: "מי שרץ ישר מבלי לחשוב פעמיים היה סמל אחיה דסקל ז"ל. זה לא היה מפתיע בכלל, כי הוא היה אחד שתמיד מתנדב ושם את עצמו בצד, רק כדי שלאחרים יהיה טוב. גם אם זה אומר לשמור בשעות הכי קשות בלילה כדי שהחברים שלו יוכלו לישון, וגם כאן, בקרב הזה".

סמל אחיה דסקל ז"ל

"אני הייתי מספר 3 בכוח, ומאחוריי היה הקשר של חיו", משחזר סגן י', "נכנסנו לתוך האיתור וראינו את סמל ערן אלוני ז"ל. הוא היה החובש, ובגלל המסירות העמוקה שלו לתפקיד, קפץ בעצמו פנימה תחת אש כדי לטפל בפצועים. זו עדות לבן האדם שהוא היה, כמה אכפת היה לו מאנשים - גם אם זה אומר לסכן את עצמו".

סמל ערן אלוני ז"ל

בעודם חודרים כדי להסיר את איום המחבלים, פיצוץ נוסף נשמע, ממטען חבלה: "עפתי אחורה מההדף, וכוחות החיפוי פתחו בקרב יריות. זחלתי לעברם ולקחתי את מכשיר הקשר בכוונה לתת פקודה, ואז איבדתי את ההכרה".

באותו הקרב, נפלו 9 לוחמים.
סא"ל תומר גרינברג, מג"ד 13
אל"ם יצחק בן בשט, מפקד חפ"ק מח"ט גולני
רס"ן רועי מלדסי, מ"פ בגדוד 13
רס"ן משה אברהם בר און, מ"פ בגדוד 51
סמל אחיה דסקל, לוחם בגדוד 51
סרן ליאל חיו, מ"מ בגדוד 51
סמל ערן אלוני, לוחם בגדוד 51
רס"ן בן שלי, מפקד פלגת לוחמים ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669)
רס"ל רום הכט, לוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669)

סגן י' פונה לנמר, ומשם לבית החולים בילינסון, בו עבר תהליך שיקום. כעבור חצי שנה מהאירוע בשג'עייה, הוא חזר לשרת כקצין שטח בסיירת גולני, כשהוא ממשיך את השיקום במקביל. כיום, הוא קמב"ץ ומפקד במפקדת העומק. "אני רוצה לתרום כמה שאני יכול", הוא משתף, "אם לא בקרבי, אז כאן - מרחוק".

סגן י' שנפצע ושניים מחייליו

"לצערי, איבדנו לא מעט חברים באותו יום. אחד הדברים הכי חשובים בעיניי הוא לחיות ולהחיות את הערכים שהם האמינו בהם", מוסיף סרן (במיל') נ', "לא רק בשביל לחזק את המשפחות, אלא כי אלו באמת רעיונות מהותיים". 

סגן י' ועמותת גולני

"לפעמים", כך מסכים גם סגן י', "לומדים להעריך את הנוכחות של מישהו רק כשהוא כבר אינו. שווה לכולנו ללמוד להכיר תודה לאנשים סביבנו בזמן, להגיד להם שהם מעוררי השראה - כשהם עוד יכולים לשמוע".