"למרות שהייתי מחובר לצינורות, פחות במצב להופעה, הוא אמר לי 'תנגן'"

כששומעים את איתן ומרדכי מנגנים, ותווי הגיטרה משתלבים בצלילי הכינור, קשה לדמיין שהשניים נפגשו בעצם בחדר טיפול נמרץ - כשאחד רגע מקריסת מערכות לאחר פציעה בעזה, והשני מנסה להסתגל לחיים בלי אחיו הגדול.

תחקיר ועריכת תוכן: איתמר לוי | עריכת וידאו וסאונד: עילאי קפלן | עבודת אפטר וצבע: רון יצחקי | צילום: הילה טובול

באותו היום, יצא איתן עם יועצת בית הספר ש"לקחה אותו כפרויקט", ועוד 4 תלמידים, לבקר חיילים פצועים בבית החולים תל השומר. "נכנסנו לחדר של מרדכי, ופתאום ראיתי את הדגל של הגדוד. ובתוך המבוכה של הסיטואציה הזו, שאלתי אותו אם הוא הכיר את אח שלי, יוני".

"אני האח הצעיר, מעליי יש עוד שישה", מספר איתן, "יונתן היה השלישי מביננו. הוא היה מבוגר ממני ב-12 שנים, שזה המון. כשהייתי בכיתה א' הוא היה האח המגניב ב-יב'. יוני אהב אקסטרים, הוא היה מטפס, עושה סנפלינג וקופץ בנג'י". ב-7.10, הוקפץ אחיו למילואים בחטיבה 401: "הייתה תקופה כזו בה הגדוד נכנס לעזה, יצא, נכנס ושוב יצא. יונתן נכנס ביום שלישי, ובחמישי - נהרג".

בחזרה לחדר הטיפול הנמרץ. מרדכי, לוחם במלא"ר, שנפצע בשכונת שאטי בתחילת נובמבר 23', ראה 4 חבר'ה צעירים נכנסים ומציגים את עצמם. "אחד מהם קצת התבייש, הבנת שעובר אצלו משהו בלב. שאלתי אותו מה קורה, מה הדיבור, והתברר שהוא אח של יוני. זה תפס אותי חזק, כי האירוע בו יוני נפל קרה בסך הכל שעתיים אחרי שנפצעתי בעצמי".

הם דיברו כמה שעות טובות. אבל דווקא בביקור השני, אליו איתן שוכנע על ידי היועצת להגיע לבד, התחברו הדברים באמת. מתנדב בבית החולים שאל אותו אם הוא צריך משהו בתור אח שכול, ולאחר דחיפה קלה ממרדכי, החליט לבקש גיטרה: "שבוע מאותו היום, הוא הביא לי אחת מכובדת ביותר, שהיא פה אגב".

אותו כלי נגינה עתיד היה למלא תפקיד קריטי. "נתחיל בזה שלטיפול הנמרץ הגעתי מעזה, אנונימי ומורדם, כשהצוותים מנסים לסדר את מה שרק אפשר", משתף מרדכי, "ואז איתן נכנס לתוך החדר עם גיטרה - שזה בפני עצמו לא שגרתי. הנגינה העירה אותי קצת. ולמרות שהייתי מחובר לצינורות, לא כל כך במצב להופעה, הוא אמר לי 'תנגן'".

"התחלתי, כמה שניות עברו, ואז רופאה הגיעה והתחילה לצלם", הוא נזכר, "שאלתי אותה 'מה הדרמה?' והיא ענתה לי 'תקשיב, בעיקרון היית במצב של קריסת מערכות, כשאתה לא רחוק מלאבד את החיים שלך, ופתאום אני רואה אותך שר ומנגן'. מהשלב הזה החליטו להשאיר אותי ער - שזה בעצם מה שהציל אותי".

"זה היה יום בין המשמעותיים שהיו לי בשנתיים האחרונות", מצטרף אליו איתן, "ניגנו ביחד ותוך כדי הוא עשה לי מין סדנת ביטחון עצמי: עמוד זקוף, רד לשכיבות שמיכה. זה תחביב שאימצתי רק לפני שלוש שנים. יוני לא ממש הספיק לשמוע אותי, אבל כבר מהמעט שכן שיצא לו - הוא התלהב".

אז, בעוד מרדכי ממשיך את השיקום ואיתן לומד במכינה, הם המשיכו לנגן יחד -  רק שניהם, עם אמנים מפורסמים, ואפילו בטקס של 401 בלטרון. "בצעדים הראשונים, כשכואב מאוד גם בהשפעת התרופות החזקות, אתה פונה למוזיקה והכאב מטשטש", מתאר מרדכי, "מבחינתי, זו הדרך שלי בתהליך השיקום".

"יש אנשים שבשבילם מוזיקה מסתכמת בשירים והופעות. מרדכי מדבר מוזיקה, אצלו האקורדים הם משפטים", מציין איתן, למרות המבוכה של חברו. התפקידים מתהפכים כשמרדכי מדרבן אותו להיפתח לגבי מה שיעשה עם סיום המכינה.

"אני מדבר לא מעט עם חיילים במפגשי על האש בבסיסים - זו תרפיה במנגלים והיא עובדת מצוין. בסך הכל, אני מקווה להגיע למקום בו הכי צריכים אותי בצבא". בנקודה הזו, אפשר להבחין גם בשרשרת שהכין לזכר אחיו: "בצד אחד חרוט 'אח של יוני' - כי ככה אנשים היו קוראים לי בשכונה, בבית הספר ובתנועה. הוא בעצמו היה מסתלבט עליי עם הכינוי. בצד השני, כתוב 'לחיות בראבק', כמוהו בעצם. אצלי זה מתרגם לנגינה ולניסיון להיות בן אדם טוב יותר".