סגן רעות יצרה תקן חדש - והפכה לקצינת הקרב מגע הראשונה בצה"ל

עבור רובנו המסלול הצבאי מתחיל, מן הסתם, ברגע הגיוס. אך הדרך של סגן רעות, קצינת הקרב מגע הראשונה בצה"ל, נסללה קודם לכן, עוד לפני שקיבלה צו ראשון. "אני מתאמנת באומנות לחימה כבר עשר שנים", מחייכת סגן רעות, "הייתי חלק מנבחרת ישראל באגרוף קלאסי והשתתפתי בתחרויות בינלאומיות. אני חיה את המקצוע הזה והיה לי ברור שאמשיך לעסוק בו גם בשירות".

ואכן, היא התגייסה לתפקיד בו חשקה, סיימה את הקורס בהצטיינות ושובצה כמדריכת קרב מגע בבה"ד 1. "במשך רוב השירות הסדיר שלי הייתי המדריכה היחידה בבסיס", היא מתארת, "הייתי אחראית לבנות מערכי שיעור מא' ועד ת', להעביר אותם, ולהבהיר את החשיבות של התחום לצוערים ולצוערות".

"השירות בבה"ד 1 הוא מיוחד", מעידה הקצינה, "בסיום הקורס מתפזרים בכל רחבי הצבא, ולכל אחד ואחת מהם יש את הכוח להנחיל את המיומנות ולהטמיע את חיוניות המקצוע".

כש"נגעה בקיר", החליטה סגן רעות לצאת בעצמה לקורס קצינים: "רציתי להמשיך לתרום בתחום, אבל לא היה אז תקן קיים לקצינת קרב מגע בצבא. לא רציתי לוותר על המקצוע שלי. היה לי חשוב להמשיך באותה עשייה גם בתור קצינה".

הנחישות שלה, יחד עם הדחיפה קדימה שקיבלה ממפקדיה – הן אלו ששברו בסוף את תקרת הזכוכית. "התחלנו בתהליך פתיחת תקן, השגנו את כל האישורים ויצאנו לדרך", היא משחזרת. "האמת שזה מילא אותי בגאווה. הבנתי שמעבר לזה שאני מאמינה ביכולות שלי, גם המפקדים שלי נותנים בי את אותו האמון, ואולי אפילו יותר. אני מכירה תודה על כך".  

בפברואר 24' היא יצאה לקק"ץ, נכנסה לתפקיד כבר ביולי כקצינת הקרב מגע הראשונה בצה"ל. "חזרתי שוב לבה"ד 1, הפעם עם דרגות. נעזרתי בזה שבעצמי עברתי קורס קצינים. אני יודעת מה צוערים מרגישים ומה הידע שהם מגיעים איתו, ודייקתי את תוכנית האימונים בהתאם".

"זה היה מאתגר, ולפעמים קצת מתיש", היא ממשיכה, "ממש בנינו את התפקיד מהיסוד. וכל דבר שעשיתי נעשה בפעם הראשונה. היה לי חשוב להציב סטנדרט גבוה. כל אימון או הדרכה שאעביר עכשיו – צריכים להיות הכי מקצועיים, כדי שאוכל להוות דוגמה למדריכים תחתיי".

כיום, משרתים תחתיה במדור קרב מגע שלושה מדריכים – שינוי מהותי מבעבר. "כשיש קצין שמיועד לעסוק במקצוע עצמו, זו אמירה", קובעת סגן רעות. "העובדה שמוקצה לנו כוח אדם נוסף מאפשרת לנו לערוך תרגילים מורכבים ורבים יותר, להעמיק ולעזור זה לזה".  

בתור מי שהייתה בעצמה חיילת שעבדה לבד, היא מבינה בדיוק עד כמה הצוות משמעותי: "עכשיו, לתת 'גב', זה בדיוק התפקיד שלי בצור קצינה. ובאמת קרב מגע הפך לחלק משמעותי בהרבה בבה"ד, גם מבחינת סגל הפיקוד, וגם בהווי של הצוערים". 

את השינויים שהכניסה חווים כל צוערי בה"ד 1 על גופם. למגמות 'נחשון' ו'מעוז' נוספו אימוני קרב מגע ייעודיים, כדי להגביר תחושת מסוגלות בין היתר במשימות הגנת יישובים. עבור לוחמים ב'שדה' ו'גפן' פתחו גם אימונים שנועדו לדייק את תפיסת ה"מפקד-מאמן", כדי שיוכלו להנחיל הלאה לחיילים שלהם את המקצוע.

השבוע היא אורזת את הציוד מהבה"ד, ומתכוננת לשלב הבא: מפקדת קורס ההכשרות לקרב מגע. "בכנות, עצוב לעזוב את המקום הזה. עברתי פה דרך משמעותית. אזכור את החוויות שצברתי פה", היא מסכמת, "אבל אני גם מאוד שלמה עם המעבר. אני מרגישה שהשפעתי על הצוערים, על הבה"ד ועל המקצוע בכל צה"ל – ועם זה אני ממשיכה הלאה".