כדי לעבור את המסכם הזה - חובה שתשאירו את פחד הגבהים בבית

לרוב האנשים, חבל נראה כמו חפץ פשוט ובסיסי, ובימינו אולי גם לא הכי שימושי. בשביל מדריכי ומדריכות הטג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ), שמסיימים היום הכשרה בת שנה, מדובר בהרבה יותר: עבורם זה עולם שלם ושפה חדשה, אמצעי שפגשו ביומם הראשון לשירות, ומאז מלווה אותם בכל צעד ומדרון.

"המדריכים הם האוטוריטה המקצועית של הצבא בעולמות החבל", פותח ומסביר סגן ש', מפק"ץ המסלול שליווה אותם. "זה מסלול שאורך 12 חודשים - כל שבוע נערך במקום אחר בשטח, שדורש יכולות אחרות: חילוץ, טיפוס, גלישה, טיפול בבעיות שאין להן תשובה מוכנה בספר הדרכה. זה לא רק ללמוד מקצוע, אלא לדעת להמציא פתרון מאפס כשאין מישהו שמסביר לך איך".

כמו כל מקצוע טוב, גם כאן זה מתחיל מהבסיס הכי פשוט - וממש לא נשאר שם. "בשלב הראשון של ההכשרה, הם תלויים באוויר מהזריחה עד השקיעה, פשוטו כמשמעו", מחייך המפק"ץ. "לומדים לטפס, לגלוש, להתנייד על חבל".

"הרעיון הוא לא ללמד אותם 'ככה עושים', אלא לשים אותם במצב שחסר להם חלק בפאזל. נגיד, להדגים טיפוס - בלי להסביר מראש איך יורדים. או ללמד מערכת גלישה, ואז לדרוש מהם לחבר לבד בין מה שלמדו בבוקר למה שהשטח 'יבקש' בערב".

"אנחנו בכוונה לא נותנים להם הכול", הוא מסביר, "זה לא שלב של 'קח תרגולת ובצע', זה שלב של 'אתם בבעיה, מצאו את הדרך החוצה'. המטרה היא לגרום להם לייצר בעצמם את החלק החסר במשוואה ולהסתדר, ודווקא שם - הם מגלים שמעטים הדברים הם לא יודעים להתמודד איתם".

בשלב השני הם מעמיקים עוד יותר את המקצוע, ומה שהיה עד עכשיו רק 'החיילים והחבל',  הופך להתעסקות במשהו רחב הרבה יותר - מערכת שלמה. המדריכים מאחדים כוחות,  ומתפעלים יחד אירועי חילוץ מורכבים.

"הם מתמודדים עם תרחישי קיצון שונים", אומר המפקד, "למשל פינוי פצועים במתארים לא שגרתיים או היתקלות במכשולים שלא ציפו לפגוש, וכל הזמן ממשיכים למצוא פתרון ל'תקלים' שנוצרים. כל שבוע באתר אחר בארץ. לרוב זה אומר להסתובב עם אלונקה במקום שאתה לא בדיוק מבין איך הצלחת להיכנס אליו מלכתחילה".

משם, מגיע הרגע בו הם הופכים מיודעי דבר - למומחים, ומהווים גורם מסמיך:  ההדרכה. "להעביר לאנשים את המשנה של הטג"ח זה מורכב. בסוף, מדובר במקצוע עם רמת סיכון גבוהה", הוא מדגיש. "אתה צריך לדעת להחזיק חמישה מודרכים באוויר בו-זמנית, ולוודא שלא קורה שום אירוע בטיחותי. זה לא רק להבין בחבל - אלא גם באנשים".

בשלב האחרון, ה"מומחיות", הם זוכים להעשרת והרחבת אופקים יוצאת דופן, ומקבלים הצצה לעולם החבל מכלל צדדיו: חילוץ ממנהרות, טיפוס בשיטות שונות ואתרים עמוסים מכשולים. "אנחנו משתדלים לחשוף אותם לכל דבר שקשור לנושא", מעיד סגן ש', "כדי שברגע האמת - יהיה להם סל כלים מספיק רחב לבחור ממנו, ולא להגיד רק 'זה מה שלמדתי ותירגלתי במסלול' ולהינעל על דרך ספציפית".

ואז מגיע הרגע שמפגיש את הכול יחד - המסכם. חמישה ימים רצופים, מהצפון לדרום הארץ, של תרחישים שבנויים במיוחד כדי לשבור שגרה, קצב והיגיון. "זה שבוע הקבלה שלהם לסדיר", מגדיר סגן ש'. "הצוות הבוגר בונה את התרגילים, ואנחנו מקפיצים אותם מחילוץ לחילוץ. אומנם אלה לא תמיד דברים שיקרו בהכרח במציאות, אלא כאלו שיבחנו אותם עד הקצה, ויכינו אותם לכל אירוע בזמן אמת".

הם פתחו את השבוע בגזרה הצפונית - מעל קריית שמונה. תרחיש ראשון: משפחה שנתקעה במנהרה. אחד מהם אוסף מידע, מפרק את האירוע לגורמים ומתחיל לנהל. "מדמים הכול", מבהיר סגן ש', "פצועים, אלונקות, תוואי שטח מורכב. שם אתה רואה מי קורס תחת לחץ ומי לוקח שליטה באופן טבעי ומתפעל את הסיטואציה".

מאז, התמידו בדרכם דרומה, יום אחר יום, תרחיש אחרי תרחיש. לפעמים פגשו כאלה ריאליסטים, ובמקרים אחרים - הזויים בכוונת מכוון. "בשלב הזה זה לא תמיד רק 'זה מה שיחכה לכם בשטח', אלא יותר של 'אם הצלחתם להתגבר על זה, שום דבר לא יוכל להפתיע אתכם'".

התרגיל האחרון, שהתרחש באזור מדבר יהודה, היה המסמר שסגר את השנה. נחל קצר אך עמוס מדרגות, גבים ומכשולים לא רגילים, צמד פצועים מדומים, שתי אלונקות והמדריכים לעתיד. "מדובר במספר רב של שעות בהן הם נדרשו לשנע את הגופים במקום צר, רבוי מכשולים ובעל טווח תנועה קטן מאוד".

"זו הייתה עבודה פסיכית", הוא משחזר. "להרים את האלונקות מעל מדרגות וגבים, לשמור על יציבות, בלי להרטיב אותן ובלי לפגוע בהן. נדרשת לזה מיומנות גבוהה, ומלבד זה - גם כוח רצון שלא נגמר. בסוף, כשמדובר בחילוץ אחר חילוץ, זה שוחק. היו רגעי שבר, ממש רגע לפני קו הסיום, אבל דווקא אז - גם כאלה של איסוף כוחות וחברות. עד שבסוף, הם השלימו את המשימה בהצלחה. עד תום".

וכשאני שואלת אותו בפליאה 'איך דוחסים שנה לשבוע אחד?', הוא צוחק. "לא דוחסים" הוא אומר בפשטות. "אי אפשר לסכם יותר כל כך הרבה חודשי הכשרה בכמה ימים, וזה גם לא הרעיון. המטרה היא לתת להם רגע שמשקף את התחושה והתהליך שעברו, שמראה להם מי הם היום לעומת מי שהיו בתחילת המסלול".

ובנימה אישית, עבורו, השבוע היה רגע מבחן מסוג אחר. לראשונה מזה חודשים טובים  - הוא עמד מאחור: "כל השנה הייתי איתם, צמוד, מורה ומדריך. הובלתי כל שלב. בשבוע הזה הצוות הבוגר הוביל, ואני רק הסתכלתי מהצד - רואה מה הם מסוגלים לעשות בעצמם. שם הבנתי שהם כבר לא חניכים במסלול, אלא כוח חילוץ מבצעי מן המניין".

היום הם יסיימו באופן רשמי את סדרת ההכשרה הארוכה והאינטנסיבית, יבצעו את הצעד הרשמי לעבר הסדיר - ויהפכו ל'קוסמים' שמטפלים ומסדרים כל מורכבות. וכעת, כשמאחוריהם שנה על חבל, שבוע מסכם אחד וחוויות שלא יצליחו לשכוח, הם ממשיכים לשלב הבא: להכשיר ולהדריך את היחידות השונות בצבא בנושא הרגיש והייחודי, שאת עומקו למדו להכיר.