זו ההכשרה של 'היד המכוונת' מאחורי הצלפים מלבנון ועד עזה

בערב יום ראשון שעבר, היער בו מתרגלות מדריכות הצלפים העתידיות, אמור להיות מקום שקט. במקום זאת - הוא הופך למבחן, שכל תזוזה בו קובעת. הן מתפזרות בין עצים, סלעים ומדרונות, נבלעות בתוך שיחים, מקימות עמדות הסוואה  - ועכשיו, אפשר להתחיל. "המטרה שלהן פשוטה", פותחת ומסבירה סגן מ', מפק"צית ההדרכה בקורס, "להיות רואות כל, ואינן נראות".

תרגיל היער הפך לאחד מסימני ההיכר של שבוע ה'מסכם' בקורס, שסיים זה עתה לייצר דור נוסף של מדריכות. "בסוף, המסגרת חייבת להיות מצומצמת ואינטימית בכוונה", מוסיפה סמל י', סמלת במדור ההדרכה, "אנחנו חייבות לראות ולבחון אותן עד הרזולוציה הקטנה ביותר - מרמת הירי, דרך צורת המחשבה וההתנהלות שלה בזמן שהיא מדריכה לוחמים".

מדובר ב-4 חודשי הכשרה דחוסים ביותר. "בתפיסה שלנו, צליפה זה הרבה יותר מפק"ל - זה מקצוע", חורצת סגן מ', "מסיבה זו, המדריכות הן לא רק גורם מחנך שמטרתו להעשיר את הידע, אלא האוטוריטה המקצועית של הלוחם - מהרגע שהוא נכנס להכשרה, ועד שהוא מתקשר אליה מהשטח ומספר: 'היינו באירוע שדומה למה שתרחשנו, ותפעלתי אותו כמו שתירגלנו'".

במהלך ההכשרה הן מוסמכות על מגוון כלי נשק, ועוברות איתם הכול - מטווחים, ירי בשטח בנוי ופתוח, ביום ובלילה. "הן מתעסקות בזה המון. מקימות עמדות הסוואה ויוצאות כל הזמן לאימוני חוץ. במשך כמה חודשים הן מתנהלות כמו לוחמות לכל דבר - רק שבסוף, התפקיד שלהן הוא לגרום למישהו אחר לעשות את זה על הצד הטוב והמדויק ביותר", מסבירה המ"מ.

"כדי להכשיר צלף, את חייבת לחבוש שני כובעים - ולהיות מדריכה אבל גם מפקדת. "וזו הסיבה שיש לנו שבועות שלמים שלא נורים בהם אפילו 3 כדורים, והחיילות שמות דגש על איך בונים שיעור? איך נראית חניכה במטווח? איך מתכננים אימון?".

אבל כדי לגרום למישהו אחר לעשות את זה - צריך יותר מלדעת את המקצוע, אלא גם איך להנגיש אותו הלאה, וכאן נכנס החלק ההדרכתי. "הכיתה הופכת ל'מעבדה'", מספרת סגן ב' בחיוך, "החניכות מעבירות שיעורים אחת לשנייה, אחר כך לסגל, ואז כבר לחיילי מפקדה".

ואם בשטח עסקינן, עוד מתחילת המלחמה, התחדדה ההבנה כי הוא צריך להיכנס לעומק התכנים הנלמדים בקורס. חלק מהשינויים יישארו מסווגים, אבל על מספר מהם כן אפשר לדבר. "פעם רוב הירי היה משכיבה, על קו ישר. היום ברור שאין דבר כזה - בעזה נלחמים בתוך מבנים משופעים ומורכבים, ובלבנון על גבעות והרים. לכן כמעט כל הקורס מתנהל בתנוחות מאתגרות ובתמיכות מאולתרות. אם נוח לך - סימן שאתה לא מוכן מספיק למציאות".

מעל הכול יושב נוהל הקרב. צוות צלפים הוא כוח קטן, אבל הפעולות שלו קריטיות, וכל טעות - גורלית. "אנחנו לוקחות את השלבים שכל הצבא מכיר - קבלת משימה, איסוף, תכנון, תדריך - ותופרות אותם לצוות הצליפה", מסבירה סמל י', "מי אוסף מה? איפה פותחים עמדה? ב'מסכם' אנחנו לא בודקות רק אם הן פוגעות, אלא אם הן פעלו לפי המשימה ועשו מה שהיו צריכות".

משטחים אזרחיים כמו היער הן עוברות להתאמן בשטח אש, מהסוואה מוחלטת לירי על מטרות בטווחים גדולים, וזה רק על קצה המזלג. וכשזה נגמר, אין הרבה זמן לעכל, וימים בודדים אחרי, הן כבר עומדות מול קורס צלפים חדש - הפעם כמדריכות לוחמים מגדודי חי"ר, סיירות, קומנדו ועד ליחידות מיוחדות. "מבחינתנו, כל מדריכה שסיימה כאן יכולה ללמד כל כוח שמגיע", אומרת סמל י', "ה-DNA המקצועי נשאר זהה. ההבדל היחיד הוא מי יושב מולה".

הקשר בין הלוחמים למדריכות לא נשאר רק בין כותלי הבסיס וההכשרה, ומתוחזק גם כשממשיכים ליחידות. "הם מתקשרים אליהן מעזה", מספרת סגן מ' בחיוך, "לפעמים באמצע קו או באמצע משימה: 'פתרנו את זה בקורס, יכולה לדייק אותי רגע', ואח"כ כותבים למדריכות: 'זה בזכותך - לימדת אותי איך לעשות את זה". מבחינתם היא עדיין הכתובת המקצועית, וכך זה צריך להיות".

ובין מטווח לנסיגה, בין 'מסכם' להדרכת הגדוד הבא שעולה לקורס - נשארת גם תחושת המשמעות, זו שקשה למדוד. "בסוף", הקצינה מסכמת וסמל י' מסכימה, "את באמת מייצרת דור שלם של צלפים. כל מי שמסתכל היום בכוונת איפשהו בין עזה ללבנון - עבר קודם דרך העיניים של מישהי מכאן, ואין משמעותי מזה".