כך נראה אימון השיא בדרך מ-3 חודשי קמ"פ לפיקוד בשטח

עשרות לוחמים נפרסים בחשכה בין השכונות הצפופות של מל"י (המרכז לאימוני יבשה), המדמה כעת מבני אויב בגזרה הצפונית. אומנם קשה להבחין מהצד, אך ב'מתקפה' הזו משתתפים זה לצד זה כוחות חי"ר, הנדסה ושריון - ומדגימים למופת את עיקרון ה'קרב המשולב' שהוכח במלחמה. מיד עם עליית השמש, יעברו כולם לחלק השני: ההגנה.

בניגוד לתרגילים רבים, המטרה של 'סדרת האש' שבוצעה בשבוע שעבר בצאלים היא לא רק לתרגל את יכולות התמרון וההשתלטות במרחב, אלא גם את הצעד הבא - כשהלוחמים כבר עמוק בשטח האויב, וצריך לדעת להחזיק אותו בבטיחות לאורך זמן. 

את המשימה הובילו לוחמי קורס המ"פים והמג"דים של זרוע היבשה, עבורם היה זה ה'מקצה האחרון' והמכריע ביותר של 3 חודשי הכשרה. חייליהם הגיעו מקצוות מגוונים: סיירת גבעתי, בה"ד 1, קורס מ"כים בחיל ההנדסה וקורס קציני שריון. ההרכב המעורבב היווה יתרון בפני עצמו - גורם נוסף המקרב את אירועי הלילה לתמונת המצב המציאותית. 

וכרגיל, התקשורת בשרשרת הפיקוד הייתה חדה ומוגדרת. "המג"ד מקבל פקודה מלמעלה", הסביר לי אל"ם נ', רע"ן במל"י שסקר את התרחיש בקשב. "הוא מעביר אותה למ"פ, שנדרש לפעול במהירות ובפשטות: לפרק את ההנחייה למשימות משנה להוציא את הכוח לביצוע".

מדובר ברצף אימונים 'טקטיים' - בהם עובדים עם כלים מאותו הסוג שנמצא בשדה הקרב. בלילה הזה, הלוחמים תרגלו חיבור רב-חילי דווקא כאשר הרק"מים והפלטפורמות הפיזיות אינן בקרבת מקום. 

"התמקדנו הרבה בשאלה איך מייצרים התקפיות בהגנה", המשיך הרע"ן. "כלומר - אתה מגן, אבל אתה לא מחכה לשום דבר שיקרה, אלא קובע מציאות בעצמך. זה בדיוק השלב בו נבחנת היכולת של המ"פ לעתיד להחזיק שני קצוות יחד - לשמור ולהגן על המקום ועל מה שהוטל עליו, ובו-זמנית להישאר פעיל בהתקפה ולקבוע את הקצב בעצמו".

ואם יש משהו שהיה חשוב לו להדגיש, זו הרציפות של 'סדרת האש': "התרגיל הזה כמובן מרכזי ומשמעותי, אבל בסוף הוא אחד מני רבים הנערכים בשבועיים האלו. בקצת פחות מ-14 ימים, אנחנו מספיקים יותר מ-25 תרגילים - כשחלקם מתנהלים באותן משבצות זמן".

בצהרי יום רביעי, אחרי כמעט 24 שעות של תרגול, הגיע האימון לסופו. אך גם הסוף הזה זמני - כעבור כמה רגעים, נפתח תרגיל אחר, אמנם עם מסגרת זמן שונה, משתתפים אחרים ויעדים נוספים, אך מבחינת המפקדים הליבה נשארת אותו הדבר.

"יש כאן דור מדהים של מפקדים שעברו שנתיים של לחימה משמעותית, מאות ימים של תמרון וקרבות", משתף אל"ם נ', "דווקא מתוך המקום הכואב והמנוסה הזה, הם מתייצבים להעביר את מה שצברו הלאה לפנים חדשות. הם הוכחה חיה לכך שאין חכם כבעל ניסיון".