הצצה לסדרה שמכינה את המ"פים הבאים לכל גזרה - מהדרום הצפוף לצפון ההררי

אם תנסו לסמן את רגע השיא בהכשרת מפקדי הפלוגות העתידיים, כנראה שתגיעו ל'סדרת האש' המפורסמת של זרוע היבשה. אלא שעוד לפני האש החיה ותרגול הפיקוד על סד"כ רחב המזוהים איתה, יש שבוע שמחזיר את המ"פים לליבת המקצוע - 'השבוע הטקטי'. 

הסדרה, שנפתחה בשבוע שעבר בצפון הארץ, העמידה את החניכים מול תוואי הררי שמכביד על ההתקדמות, סבך שמצמצם את יכולת הראות והשליטה במרחב, וכפר לבנוני או מבנה צפוף שעשוי לטמון בתוכו איום נסתר. 

הרי אחרי יותר משנתיים של לחימה, המפקדים שחוו כמעט כל גזרה אפשרית מבינים היטב - בזמן אמת, אופי השטח עלול לקבוע את כללי המשחק ותוצאותיו. ובדיוק בגלל זה, רגע לפני שהם מקבלים פלוגה לידיים, הם נדרשים ללמוד כל אחד מארבעת המתארים המוכרים והשכיחים ביותר על בוריו.

"חילקנו את השבוע למספר תחנות, כשכל אחת מהן מדמה עולם אחר לגמרי", פותח רס"ן ע', סרע"ן במל"י, "המטרה היא לא רק לתרגל את הלחימה עצמה, אלא לפעול כמ"פ שנדרש לתמרן בינה לבין הפיקוד כל העת".

בשונה מ'סדרת האש' שתגיע קצת אחרי, הייעוד של 'השבוע הטקטי' הוא אחר: לעצור לפני ה'פיק' המבצעי, לפרק את המקצוע לגורמים, ולהכיר את שדות הקרב השונים מקרוב. "הכול מתנקז לשאלה איך המ"פ קורא את המרחב, וכיצד הוא בוחר להתנהל בו?", מתאר רס"ן ע'. 

ההחלטה לתרגל בסד"כ מצומצם, כך הוא מבהיר, נעשתה בכוונה תחילה ומביאה קבלות בשטח: "ככה הם מתרגלים מ'הקטן' ל'גדול', ויוצרים בסיס יציב לבנות ממנו הלאה".

תהיתם איך זה נראה בתכל'ס? הסרע"ן מיד מדגיש שבשבוע הזה, כמו בשדה הקרב האמיתי, כל יום מתנהל אחרת לגמרי ממשנהו, ואין טעם לחפש רציפות או חוקיות מסוימת. החניכים, יותר מ-100 לוחמים, מתחלקים למספר צוותים ומתמרנים בין התרחישים המגוונים. 

בתחנת האזור ההררי, הדגש הוא על התקדמות בתוואי פתוח ומאתגר, כזה שבו השיפועים והמרחקים, יכולים להפוך בעצמם ל'אויב נוסף'. "שם, עוד לפני המגע עם האויב, המ"פ לעתיד נדרש להבין איך שומרים על רציפות תנועה, לא מאבדים שליטה בכוח, ומונעים מהטופוגרפיה לנהל את הקרב", הוא מסביר.

בשטח הסבוך, לעומת זאת, האתגר מתחיל דווקא במה שמסתתר מתחת לפני השטח. "כאן קורה משהו אחר: הראות מצטמצמת, התנועה נעשית איטית, השליטה מורכבת יותר, וכל צעד קדימה דורש דיוק ומחשבה מקדימה", הוא ממחיש, "הוא מזכיר במידה רבה את האתגרים המוכרים לנו מהזירה הצפונית, ומאלץ את המפקדים לחשוב לא רק על הכיוון אליו הם מתקדמים - אלא על מה שעלול להסתתר בדרך".

ואם בסביבה הררית או סבוכה פועלים בצורה מסוימת, ברגע שמדובר במתחם בנוי, התמונה משתנה שוב - ובגדול. "כאן כבר לא מדובר בשיפוע או בצמחייה", הוא מציין, "אלא במבנים צפופים: פתחים, חדרים ואיתורים שבהם מסתתר דימוי אויב".

התרחיש הבנוי, מחזיר את החניכים לאופי הלחימה של הגזרה הדרומית: "שם האיום עלול להופיע מטווח קצר מאוד, והחלטה אחת על כניסה, תנועה או כיבוש איתור יכולה לשנות את המשך הקרב כולו".

ובתחנה הכפרית, עליה ממונה רס"ן ע', כל המרכיבים מתחברים לתרחיש אחד מורכב במיוחד. "אני אחראי על מתחם שמטרתו לדמות כפר בלבנון", הוא מספר, "ואומנם הדגש הוא אכן הצפון, אבל כפרים המשמשים למטרות טרור קיימים בכל גזרה, ותקפים לכל סוג שטח".

הבחירה לקיים את הסדרה דווקא באזור הצפון ולא במל"י שבצאלים או במתקן לבנון, אינה מקרית. "זה מאפשר לדמות מגוון רחב של תוואים", הוא מעיד, "ולהכין את החניכים לא רק לזירה אחת, אלא למציאות שבה מ"פ עשוי למצוא את עצמו נדרש להחליף שיטת לחימה כמעט בן רגע".

התרגיל אולי מגיע לשיא בזמן אמת, אבל הרבה לפני הצעד הראשון, החניכים עוברים כמה שלבים, שבלעדיהם הכול יראה אחרת: "אנחנו פותחים בנוהל קרב, מקבלים מידע מודיעיני ומבינים מה ה'מטרות', מנתחים את המשימה, מורידים פקודה - ורק אז יוצאים לניהול הקרב עצמו".

אחד השינויים המרכזיים במחזורים האחרונים הוא האופן שבו לקחי המלחמה האחרונה הוטמעו לתוך הסדרה. דימוי האויב הפך מהותי ומוחשי  יותר, ההתמודדות עם איומים משתנים קיבלה מקום נכבד, ובעיקר - הכלים השונים במרחב, בדגש על האיומים האוויריים, הפכו לאחד הנושאים הנוכחים ביותר בשדה הקרב.

"כל עניין האמצעים האוויריים הרבה יותר בולט", מציין הסרע"ן, "בדיוק בגלל זה חשוב לנו להתייחס לכך כבר בנוהל הקרב ולאורך כל הסדרה. אנחנו לומדים את היכולות של הכלי, ואיך פועלים מולו בצורה שתעניק לנו יותר שליטה ודיוק".

בפרקטיקה, החניכים עברו שיעורים ממוקדים שהתחילו מלמידת המערכות והמשיכו לדרכי ההתמודדות השונות. "אנחנו רוצים שהם יגיעו לרגע האמת כשאין איום שהם לא נתקלו בו", הוא חורץ, "חשוב להגיד כמובן שהמציאות תמיד מורכבת ומפתיעה, אבל כל מה שאנחנו יכולים לוודא שיהיה להם בסל היכולות - נעשה את זה".

לדבריו, זה אחד ההבדלים המרכזיים בין אימון שנשען על תו"ל קלאסי לבין כזה שנבנה מתוך מלחמה מתמשכת. "פעם דיברו על זה שצריך לחשוב ב-360 מעלות, להיזהר מאיומים ולהבין שאתה פגיע כל הזמן", הוא מוסיף, "היום זה כבר הרבה יותר מעשי. כמעט כל חניך בקורס עומד בראש הלחימה מאז השבעה באוקטובר, וזה משפיע ישירות על ההבנה ועל מה שהם מביאים איתם לתרגיל".

מדובר כאן באחד מעיקרי השבוע: "החניכים הרי לא מגיעים כדי לדעת מהי לחימה, מרוב הניסיון שצברו הם יכולים ללמד עליה בעצמם. הם כאן כדי להבין איך היא נראית דרך עיניים של מפקד פלוגה - אחד מדרגי הפיקוד הקריטיים ביותר, שבזכותו בין היתר, אפשר להכריע מערכה".

בתרגול עצמו, זה מתבטא גם בחלוקת התפקידים בתוך הצוותים - חלק מהלוחמים מדמים מ"מים, אחרים מחזיקים בתחומי אחריות שונים, והמ"פ נדרש לנהל את כולם יחד ולמצות את היתרון היחסי של כל אחד. "ורסטיליות ויכולת תגובה מהירה הן התכונות החשובות ביותר למפקד", הוא קובע, "וזו בדיוק עליית המדרגה שאנחנו מצפים מהם לעשות לפני שהם הופכים למ"פים".

"'השבוע הטקטי' הוא לא עוד נקודה בדרך לסיום הקורס", רס"ן ע' מבהיר, "אלא שלב בו החניכים נדרשים לקחת את כל מה שחוו וצברו - ולנתב אותו תחת כובע אחר לגמרי. זה כבר לא רק איך אני מתקדם, מגיב, ופותר את האירוע שמולי. אלא איך אני מפעיל פלוגה, שומר על רציפות, מחבר בין כוחות, ובעיקר - מקבל החלטה שעשויה להיות גורלית כשמולי האויב".

כשאתם קוראים את המילים האלו, סביר להניח שהלוחמים, שבעוד זמן קצר ייכנסו לנעלי המ"פ, כבר עמוק בהכנות ל'סדרת האש' הקריטית. ונדמה שדווקא שם, כשהסד"כ יתרחב והאש תיכנס לתמונה, הם יזכרו בדיוק את מה שלמדו כאן. "עכשיו הם יודעים שלא משנה מה יעמוד מולם, הם מוכנים לא רק להילחם - אלא להוביל יחד איתם פלוגה שלמה קדימה".