אלכסנדרוני ירדו ל-4 תרג"דים בצאלים. קיבלנו הצצה מ-00 עד 10

כשהשעון הראה חצות, אלכסנדרוני כבר הייתה עמוק בתוך שטחי האימונים של צאלים, ביריית הפתיחה של שורת תרג"דים שמטרתם אחת: להוציא את לוחמי המילואים מ'שגרת' הקרב הצפונית, בה התנסו ארוכות בתקופה האחרונה - ולאמן אותם במיוחד לגזרה הדרומית.

"השינוי הטקטי בין קו בלבנון למשל, לבין רצועת עזה הוא קריטי - זו חשיבה אחרת לגמרי", מצביע על ההבדלים סגן י', חונך במל"י, ומבין המתכננים של שורת התרג"דים. "לכן, המטרה של האימון היא להכין את הכוחות לפעול בהריסות, צפיפות, וריבוי אוכלוסייה אזרחית".

אבל עוד לפני שהתרגיל בכלל נפתח, סגן י' חוזר איתנו לשלבי התכנון, ומסביר שהעבודה של מל"י מתחילה מול המג"דים. "אתה חובר לכל אחד מהם, וביחד עם המ"פים, מסייר בשטח, וממש מראה להם את מה שהולך לקרות באימון. זה אולי נשמע פרט טכני, אבל זו הדרך להפוך את התרג"ד למותאם אישית לכל גדוד וגדוד".

מכאן, יוצאים לדרך. סגן י' מאמן את לוחמי גדוד 7012, ב'שלוש השכבות': "תרגיל יבש, רטוב, ודו"צ - בזה אחר זה". תחילה, הכוחות נפרסים במתחם ופועלים בשטח כמו בתרחיש אמת - רק בלי שימוש בנשק חי. "קודם כדאי שיבינו היטב מה עליהם לעשות, איך הם נלחמים ומה המטרה שהם צריכים להשיג ולהגיע אליה".

אחר כך מגיע השלב הבא - שכולל את אותה התנהלות במרחב, אבל עם ירי. שם, נכנס עוד אלמנט בלתי צפוי, אבל אמיתי מאין כמוהו - חבירה לכוחות שריון: "הבאנו במיוחד צוותי טנקים מגדוד 75 של חטיבה 7, ויחד איתם הכוח ביצע תרגול של שיתוף פעולה רב-זרועי בשדה הקרב".

"זה מכין אותם למציאות בצורה הטובה ביותר, כוח שמצטרף לגדוד מילואים", מדגיש סגן י', ומבהיר שהחבירה מהווה נקודת מבחן אמיתית ללוחמים בנוגע לשאלה 'איך עובדים יחד?': "אם הפעילות עוברת בהצלחה, ויש הדדיות בין החי"רניקים לשריונרים - כשזה יפגוש אותם בשטח הם יוכלו לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר".

לאחר סיום החלק הרטוב, נכנס אלמנט נוסף - תרגול תרחיש דו"צ. "במצב הזה אנחנו יכולים להכניס 'אויב' למשוואה בצורה הכי מדויקת", מסביר החונך, "בין אם זה אומר למקם דימוי אויב ולכלול פירוטכניקה. אתה יוצר להם חוויה ריאליסטית של הדברים שקורים באמת בשדה הקרב - מפיצוצים ועד אירועי אמת נוספים".

בתוך התזוזה הזו, נכנסים גם תרגולים של טכניקות קרביות: "איך מתקדמים, מתי ואיפה מתמקמים, וכיצד מתפקדים בקור רוח תחת התקלות מהמפקדים ומהאויב המדומה".

היבט נוסף באימון הוא כל נושא הטיפול באר"נים ובפצועים של הכוח - כולל מצבים שמצריכים פינוי וסחיבת אלונקות. "בסוף, שדה הקרב הוא ממלכת אי הוודאות - כל הזמן קורה משהו והמציאות משתנה, וזה בדיוק חלק ממה שבוחנים: האם למרות התהפוכות הם יודעים לעצור רגע, לטפל, לפנות, ואז לחזור למשימה בלי לאבד שליטה".

ואם לא די בכל זה, כדי להמחיש את הלך הרוח בשדה הקרב הדרומי, הזמנים של התרגיל נבנו בדיוק כדי להרגיל את הכוח לתנאי אי הנוחות הקיימים. "האירוע התחיל בחצות, והסתיים סביב השעה 10. בטווח השעות הזה, הם יכלו ממש לתרגל את הלחימה בתנאים שונים של תאורה ומזג אוויר".

מבחינת סגן י', כל יום כזה מהווה בדיוק את השינויים שעל המילואימניקים של אלכסנדרוני לפגוש: "פחות מרחבים פתוחים והרריים כמו הגזרה הצפונית, אותה הם מכירים על בוריה, אלא תנועה בין הריסות, יותר נקודות חיכוך, ובעיקר צפיפות שדורשת מהכוח לעבוד בדיוק מירבי".

"האנשים שמגיעים לכאן כבר לחמו המון זמן - ראו, עשו, לפעמים גם פיתחו שיטות משלהם", הוא משתף, "זה מה שמיוחד, אבל גם מורכב בעבודה מול המילואימניקים. ובדיוק כאן נכנס הערך של תפקיד החונך: לדעת איך גם ללמוד מלוחמים מנוסים אבל גם ללמד אותם, ולהבטיח שיגיעו לקרב הבא מוכנים כמה שיותר".