ממלחמת השחרור ועד צוק איתן - המג״דים הבאים נזכרים בנופלים

הכומתות בשלל צבעי הקשת על ראשי המפקדים בבית העלמין הצבאי בקריית ענבים, הוסיפו גוון למצבות האפורות המסודרות שורות שורות על הקרקע. לכל הקברים היה דבר אחד משותף - הם חירפו את נפשם בשביל מדינה שעוד בקושי קמה - במלחמת השחרור.

הם עברו בין הקברים ושמעו את סיפורי הגבורה הרבים. בשקט הקשיבו המפקדים, צמאים ללמוד להשכיל, ולהעביר הלאה לחייליהם העתידיים את כל הידע שצברו.

כמעט שנה נמצאים המפקדים בקורס פו"ם (פיקוד ומטה) אלון בבית הספר למלחמה, "מגיעים אלינו מפקדים בדרגת רב סרן מכל רחבי הצבא", מסביר אל"ם נריה ישורון, מד"ר בפו"ם אלון. "הם עוברים קורס של שנה שבסופו יקבלו דרגת סגן אלוף ויצאו לתפקידים בכירים בחילות השונים".

"בכל פרק זמן מסוים יש לנו יום המוקדש כולו לנושא אחד", הוא ממשיך. "לקראת יום הזיכרון החלטנו שהנושא יהיה שליחות וגבורה, אותה שליחות שהובילה את הלוחמים במלחמת השחרור, שבזכותם אנחנו כאן, ואותה אחת שאנחנו ממשיכים להנחיל לחיילים שלנו היום".

הם התחילו את הסיור בשער הגיא, שם הקשיבו לסיפורי דור תש"ח ולמדו על היישוב היהודי טרם הקמת המדינה. לאחר מכן הגיעו לקריית ענבים, שם שמעו על סיפורה של חטיבת הראל, שספגה אבדות רבות, ובמלחמת העצמאות בלבד נהרגו 431 ממשרתיה.

"זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני חווה את ההיסטוריה של העם שלנו דרך הרגליים", משתף רס"ן אופיר כספי, חניך בפו"ם, "היום הזה גרם לי לחשוב הרבה - על הצבא, ההגנה על הבית ותחושת השליחות. היום לעומת פעם אנחנו פחות מרגישים את אותו איום קיומי שהניע את לוחמי תש"ח, ואני חושב שכל אחד צריך לחשוב עם עצמו מה מניע אותו היום לצאת ולתרום למדינה שלנו".

רס"ן כספי ואל"ם ישורון מכירים עוד מתחילת שנות העשרה "אני הייתי מג"ד 82 חטיבה 7 וכספי היה מ"פ אצלי", מציין אל"ם ישורון. הם עבדו צמודים זה לזה במשך חודשים ארוכים. 

לפני פרוץ מבצע ״צוק איתן״ התחלף אחד ממפקדי הפלוגות ובמקומו הגיע מ"פ חדש - דימיטרי לויוס "אבל כולם קראו לו דימה", מדגיש רס"ן כספי. 

"הוא נכנס לתפקיד בתקופה מאוד אינטנסיבית, ממש אל תוך מבצע ׳שובו אחים׳", מספר אל"ם ישורון, "ובכל זאת, הוא איכשהו תמיד הצליח להישאר רגוע ובטוח בעצמו".

ואז התחיל צוק איתן. "הגדוד נשלח להילחם בשכונת שג'אעיה שברצועת עזה", ממשיך אל"ם ישורון, "אחד האתגרים המשמעותיים שלנו שם היה להילחם כשאנחנו בתוך שטח בנוי. המשימה הייתה לפוצץ מנהרות שמנסות לחדור לתוך שטח ישראל. במהלך הפעילות הגיח צלף מאחד הבתים וירה בדימה. הוא נהרג".

"האנושיות שלו תמיד הייתה תכונה שמאוד בלטה בו", נזכר רס"ן כספי, "אני זוכר שיום אחד קיבלנו משימה להכין את הכלים ללחימה. בתוך כל הלחץ אני פתאום מוצא את דימה יושב ומכין פק"ל קפה לחיילים. כשאני לא מבין הוא עונה לי בפשטות: 'קודם כל החיילים'".

דימה אמנם היה החלל היחיד מהגדוד, אך עוצמת המכה לא הייתה פחות גדולה. "הפלוגה הייתה מפורקת", מפרט אל"ם ישורון, "הידיעה שהמפקד שלך, זה שאחראי עליך ועל ביטחונך מת במלחמה, זה דבר מאוד קשה לעיכול. אבל המצב בארץ לא משאיר לנו זמן לעמוד מהצד, מיד היינו צריכים להחזיר את הפלוגה על הרגליים".

אחרי המלחמה החליט כספי להשתחרר מצה"ל. הוא נסע לטיול בעולם וכשחזר הזיכרון של דימה שב אליו. "אם דימה היה אמיץ מספיק והקריב את חייו למען המדינה אז מי אני שאוותר? אחרי שחזרתי לארץ הלכתי לבקר אותו בהר הרצל. ישבתי שם וחשבתי - עליו, עליי ועל המשמעות שבכל הסיפור הזה. אחרי זה הבנתי שאני רוצה לחזור לצבא".

רס"ן כספי ואל"ם ישורון מוצאים את עצמם שוב יחד, אחרי מעל 7 שנים - האחד בתור מד"ר והשני כחניך. כבר כמעט שנה שהם שוב פוגשים זה את זה מדי יום. לפני מספר שבועות קיבל רס"ן כספי את השיבוץ הבא שלו - מג"ד 82, אותו הגדוד בו שירת כמ"פ יחד עם דימה.

השרב הכבד נשבר מעט וסוף הסיור מגיע. המפקדים נעמדים בצורת ח' מול במה קטנה בה נערך טקס זיכרון. "מהו סוד כוחה של מדינה שמעפר קמה? היכן טמונה עוצמתו של צבאה"? מפקד ביה"ס למלחמה, תא"ל דודו בר כליפא, פותח את נאומו בשאלה. "גם היום אחרי 74 שנים, אמנם הנשק אחר, החוגר משופר והתנאים מעט שונים, אך המשימה הייתה ונותרה על כנה - ביטחון והגנה על מדינת ישראל".

בתום הטקס פצחו כולם בשירת התקווה, שרו בקול, בשביל אלו שכבר לא יכולים לשיר.