'חת"ק 1' של 'רפאים' חוזרים למבצע החשאי בלבנון - עליו לא דיברו עד היום

בערב כיפור 24', בעוד שמרבית לוחמי היחידה הרב-ממדית ('רפאים') עמוק בתמרון בעזה, קיבל צוות 'חת"ק 1' פקודה קצרה וברורה: "תצניעו התנהלות, תיעלמו - ועלו צפונה. תוך כמה שעות אתם במוכנות לפעילות".

משם, היה זה רק עניין של זמן עד שהתמקמו בעומק כפר לבנוני, למה שעתיד היה להיות הראשון מתוך שורת מבצעים אותם הם מכנים בצחוק - 'לבנון הראשונה'. אבל כדי להבין איך הגיעו לשם, נצטרך לחזור לנקודת ההתחלה, ואל היום ששינה כמעט הכול. 

"ב-7 באוקטובר היינו לקראת סיום ההכשרה", מספר רס"ל ס', "שמענו כמה אזעקות ברצף, ומיד המ"פ נכנס להסביר את תמונת המצב". החת"ק, שהיה אז לפני שלב ה"המבצעיות", העלה הילוך ברגע. 

"נסענו דרומה, פרקנו ברעים, והמשכנו לתוך הבתים. בתוך הבלבול והכאוס, חלחלה ההבנה - אלו אזרחים שמתחבאים", מתאר רס"ל ד', לוחם נוסף בצוות שנפצע מרסיסי רימון באותם קרבות. "חילצנו ביום הזה קרוב ל-20 מבלים שנמלטו מהנובה".

בין דיווח לדיווח, הגיעו הידיעות הקשות: אל"ם רועי לוי ז"ל, מפקד היחידה, וסרן יותם בן בסט ז"ל, מ"פ ההכשרות, נפלו בלחימה. "זה היה יום של טרגדיה אחר טרגדיה", משתף רס"ל ע', "ובכל זאת ממשיכים - אתה נכנס ל'לופ' של עשייה. אין שנייה לעצור, רק הרבה מאוד יעדים שחייב לעמוד בהם".

את מספר הסבבים שעשו מאז ברצועה כבר הפסיקו לספור, אבל זיכרון אחד נשאר חקוק יותר מהשאר. בדצמבר 23',  לקח 'חת"ק 1' חלק בפעילות מורכבת סביב בית החולים האינדונזי בג'באליה. "במהלך הקרב, גילינו פיר של מנהרה", מספר רס"ל ע', "במקום הזה הוחזקו חמישה חטופים חללים. הייתה לנו הזכות להשיבם לקבורה בארץ".   

מהצד, רס"ל ד' שותק לשנייה ארוכה, בעודו מתעמק באותם הרגעים. "יש מורכבויות, ויש רגעי שבר, אבל כל משימה הקשורה לחטופים, לנפגעים, למשפחות שלהם - ממלאת אותך מחדש. אתה יודע שאם להם יש את תעצומות הנפש, גם אתה יכול להרים את הראש".

11 חודשים נלחמו בזירה הדרומית יחד עם שאר לוחמי הרבמ"ד - עד ערב כיפור 24'. אז, בשעת לילה מאוחרת, נשמעה בקשר קריאה בלתי שגרתית מהמפקד: 'תהיו מוכנים - עולים צפונה'. "בעצם קיבלנו אינדיקציה על נוכחות כוח רדואן של חיזבאללה בכפר", משתף רס"ל ס', "ורצינו להקדים תרופה למכה - לפגוע במחבלים לפני שיספיקו לבצע פעולות טרור. ככה עלינו ל'סוואנות', בדופק שבקושי ירד מאז שעות הפעילות האחרונות בכיסופים". 

מהר התברר להם שזו תהיה פעולה מצומצמת במיוחד, רק הצוות שלהם, שיחצה את הגבול הצפוני בפעם הראשונה בתולדות הרבמ"ד. כדי לשמור על חשאיות מרבית, היטמעותם במרחב נעשתה בחושך מוחלט. "הגענו לכפר בשקט, כל הזמן מוודאים שאנחנו מוסווים כמו שצריך", מבהיר רס"ל ע', "בסוף, כמו המשפט של היחידה: 'ולא ידע כי רפאים שם', אם נחשפת - הלך המבצע".  

הצוות הציב עמדה קדמית עם האמצעים הכבדים ועמדת שיגור אחורית. "חיכינו לרגע בו נחזה במטרה - ומיד נגיב", מתאר רס"ל ד' את השגרה הדרוכה שליוותה את הכוח לאורך שלושת ימי המבצע, "אוספים מודיעין, מתצפתים ותוקפים. כל זה בשיתוף פעולה מלא עם כוחות חיל האוויר ואמ"ן".

באחד האירועים, השתמשו באמל"ח ייחודי, שהתביית על מטרה מעבר לרכס הרים גבוה: "6 דקות בלבד עברו מהרגע שהפלטפורמה ננעלה על היעד - ועד שהושמד. אמרו לנו שזו פעם ראשונה שזה קורה בצורה כזו מהירה". ביום שלאחר מכן, כבר עסקו בהפללת מבנה בעקבות שרשרת כניסות ויציאות של חשודים ש"בואו נגיד כך - לא באו אליו להתפלל". "המתנו לרגע הנכון, ובמכה אחת חיסלנו את המחבלים".

בשביל ה'חת"ק',  למשימות כאלה יש משמעות הרבה מעבר לשנדמה מעל פני הקרקע. "לא מדובר רק במפת מטרות שצריך להשיג", מדגיש רס"ל ע', "אנחנו חושבים על האנשים שלנו, בבית בישראל. בין אם זה אזרח שבזכות הפעילות שלנו לא יצטרך להיות צמוד למרחב מוגן, או משפחות שרק רוצות לחיות בביטחון. מהזירה עצמה, אתה מרגיש את המשמעות באופן הכי חד". 

ובסוף, משימות מהסוג הזה הן הייעוד של הצוות - שחבריו התעקשו להיות אלו שישתתפו בפעילות החשאית וישובו לחבריהם המסוקרנים. עבורם, הלחימה בגזרות השונות אינה 'עוד פעימה', אלא לב הסיפור שלהם. הרחובות בהם תמרנו חוזרים צרובים בראשם, את הסמטאות הם מכירים בעיניים עצומות, וכבר מזמן שאין להם צורך במילים כדי להבין זה את זה או לדעת מי קצת 'כבוי' וזקוק כעת לתמיכה.

ואיפשהו בין משימת הרחפנים המתוחכמת הבאה בלבנון ללחימה ה'שגרתית' ברצועה, צץ גם תכנון ראשוני לטיול שאחרי השחרור. "חשבנו לטוס לתאילנד כל הצוות", הם מספרים בחיוך. זה לא מטשטש לרגע את מה שעברו, אלא מזכיר שיש גם חיים מעבר, לתוכם ישתלבו אותן החוויות שאיש מלבדם לא באמת מכיר.