הסיפורים מאחורי הצגות השבת מגיעים לקדמת הבמה

עוד שבוע עמוס עבר על קמ"ד ע"ו. הגיע הסופ"ש וסוף סוף הם יכולים לנוח, לדבר, ולנקות את הראש לצד קול הקידוש המתנגן בחדר האוכל. בין השולחנות המנומנמים, יש שולחן אחד שעובד במרץ. כאשר מתעמקים בפניהם של יושביו, ניתן ממש להרגיש את גלגלי השיניים מסתובבים במוחם ללא הפסקה. יש להם מטרה אחת ברורה – לבדר את החברים מסביבם.

בשביל שתהיה הצגה, חייבים תוכן. "בכל יום שישי, אנחנו עורכים ישיבת קריאייטיב ומתכללים את אירועי השבוע. אנחנו עוסקים באירועים כללים הנוגעים לקמ"ד כולו, לדוגמה פתיחתו או שינוי מנה בחדר האוכל", מסביר טוראי נתי, "למרות שאנחנו בוחרים מראש את החומר שיופיע, סוד הקסם הוא לאלתר תוך כדי תנועה, זה מה שגורם לאנשים לצחוק".

החבורה לאחר ישיבת קריאייטיב

האלתורים הם חלק בלתי נפרד מהמופע הידוע, אבל הם עלולים ליצור המון בלת"מים. "ברגעים כאלו, מה שעובר לי בראש זה איך אני משתמש בבלת"ם שקרה עכשיו, והופך אותו למשהו שיעניין את הקהל", מספר לנו טוראי איתי, "זה משהו שאנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים בו".

בלת"ם אחד הזכור לטוראי איתי התרחש בהצגה האחרונה. "באותו מופע אלון נדרש לשחק את עצמו שותה מים  בטעם סיד", מתאר טוראי זוזוט, "שנייה לפני הפאנץ׳, חייל מהקהל התפרץ וצעק במקומו. באותו הרגע טוראי אוברמן שינה את התסריט והתמקד בכלל בחיקוי של המפקד מקריא את מספר השעות שלו (18)".

טוראי איתי ממשיך ומציין את חשיבות הליהוק בהצלחת ההצגה. במהלך השבוע, הצוות עובד לילות כימים על מנת לאתר את האנשים המתאימים. ביקשתי מטוראי אלון שיספר לי מה מחפשים בשחקן האידיאלי. "המטרה היא לתת לכל אדם תחושה שהוא כוכב, לכן מגוונים בבחירות", מפרט טוראי אלון, "הדלת פתוחה, אבל כן מצופה מהשחקנים שלנו להיות אנשים כריזמטיים, סוחפים, והכי חשוב – בעלי יכולות אלתור גבוהות".

לאחר ליהוק השחקנים, עליהם להפיץ את השמועה המתפשטת אודות ההצגה. "אני מאמין שהדרך הכי טובה לשווק את ההצגה היא מפה לאוזן", משתף טוראי נתי, "אנחנו לא משווקים אחרת. בסופו של דבר, מה שמעניין אנשים זה הם עצמם. מכיוון שההצגות שלנו עוסקות בנו, אנשים מגיעים".

"זו דעה מאוד לא פופולרית, אבל לדעתי אומנות חסרת משמעות בלי קהל", מרחיב טוראי נתי, "אנחנו לא מוכנים להופיע מול קהל קטן. הדבר היחיד שאנחנו צריכים כדי לעודד צפייה זה לעלות לבמה ולתת את השואו שלנו בעקביות".

בסיום תהליך החשיבה והליהוק, מגיע רגע האמת. עם חיוך גדול, השחקנים עולים על הבמה. "לא משנה כמה הייתי עייף לפני, ברגע שאני עולה, אני הכי ערני שיש", מתאר טוראי נתי, "כשאנחנו עוברים בהצלחה את הפאנץ׳ הראשון, אני מרגיש אבן יורדת מליבי. השגנו אותם. אין תחושה יותר מספקת מלשמח את הקהל מהבמה".

השחקנים בפעולה

כשהאורות נכבים והמופע נגמר, אנשי הפרויקט נשארים רק עם דבר אחד – ה"למה" שלהם, מה שגורם להם לעשות זאת כל פעם מחדש. "המניע שלי מתנקז לרגע בו אני עולה לבמה וגורם לאנשים להתפוצץ מרוב צחוק", מספר בהתרגשות טוראי איתי, "לאחר אחת ההצגות חבר ניגש אליי עם דמעות. הוא סיפר לי שעבר עליו שבוע מאוד קשה, ובזכות ההצגה שלנו האירועים שחווה קיבלו משמעות חדשה. אחרי השיחה איתו הבנתי למה אני עולה על הבמה".