"עמדתי שני צעדים מאחוריהם, ראיתי את מה שחיכיתי לו - וחייכתי"

אם יש משפט שהוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים הוא: "אין חכם כבעל ניסיון". ומפקדי מחזור 232 של קורס המ"כים בביסל"ח חווים זאת בכל יום בחודשים האחרונים - בשתי ידיים, ובכובד ראש. 

בזמן המלחמה, הכשרת המפקדים הלוחמים שינתה את פניה - היא קרובה לשטח, עם כניסות ויציאות מתמרון ברצועה. ובעקבות זאת, רבים מהמ"כים לעתיד מתמודדים עם בעיות ואתגרים, שאם לא היו פוגשים בעצמם, כנראה שלא היו יודעים להנחיל לפקודיהם.

סמל נ': "בלחימה אין משמעות למילים - המעשים מדברים"

כמי שהתגייס לגדוד 202 של הצנחנים רק חודשים ספורים לתוך המלחמה, סמל נ' לא יודע שגרה מהי. עוד לפני שיצא לקורס מ"כים, הספיק לחוות מבצעיות ואדרנלין בדופק גבוה. "כמה שבועות בלבד אחרי שסיימתי את ההכשרה ועליתי לגדוד, כבר נכנסתי ללחימה בזירה הצפונית", הוא מספר, "הצוות שלי התחיל בלבנון ומשם המשכנו לסוריה".

"ראיתי את התקופה שאנחנו נמצאים בה, והחלטתי שאני צריך להיות בעמדת השפעה ולתרום בדרך הזו", הוא מתאר את מה שהוביל להחלטה לצאת לקורס הפיקוד. ואכן, לאחר כמה חודשים, סמל נ' הגיע לביסל"ח. שם, החל את דרכו כחניך, והמשיך כ'מודרך', הכינוי למ"כ בחטיבה. 

את המעבר לחזית וקבלת האחריות על כיתה, סמל נ' מתאר כאירוע ממלא ואף מפקס: "כשיש לך חיילים, יש פתאום 'למה' נוסף - אתה קם בשביל מישהו אחר בשעות לא שעות, נותן את כל כולך ומהווה דוגמה אישית. אתה מבין שאתה כבר לא אדון לעצמך, אלא משפיע על לוחמים ומפקדים לעתיד".

אותה אחריות מתעצמת ומתבטאת ביתר שאת בשדה הקרב. הסיטואציות היום-יומיות שם מעמידות במבחן את המפקדים, שמוצאים עצמם מתמודדים עם דילמות פיקודיות שלא הכירו בתור חפ"שים.

הפעילות הממושכת, כתף אל כתף, משפיעה כצפוי על צורת הפיקוד והקרבה בין המ"כ ללוחמיו: "אתם נמצאים יחד 7/24, אוכלים יחד, ישנים יחד, מתאמנים יחד. אין כבר אותה משמעות למילים ולחוקים - המעשים מדברים, ואם לא סומכים עליך, פשוט לא ילכו אחריך".

בסוף, כפי שמעיד סמל נ', הפיקוד בצל הלחימה הוכיח לו משהו נוסף, גם בפן האישי. "הבנתי כמה אכפת לי מהחיילים שלי, כמה שחשבתי שכן עוד קודם, גיליתי שפי כמה וכמה", הוא מודה. "הכי חשוב תמיד להתייחס לכולם בגובה העיניים, להיות הכי כן ואמיתי שאפשר, ולא לשכוח שבסוף, אתה לא רק מפקד, אלא חבר".

סמל י': "מצאתי את עצמי מתמודד עם השאלה - 'מה לעשות?'"

אם הייתם אומרים לסמל י' בנעוריו, שהוא עתיד להתגייס, ולא סתם - להיות מפקד לוחם, כנראה שלא היה מאמין. הוא החל כחייל בודד שהתגייס לחוות השומר והתנדב לצנחנים, ומאז נלחם בגזרות השונות בגדוד 890 ומשמש כיום כמ"כ בגדוד 450 של ביסל"ח.

המעבר מלוחם למפקד, לדבריו, הוא שינוי תודעתי לכל דבר ועניין. "בתור לוחם אתה בעיקר מבצע, וכמ"כ זו רמת חשיבה אחרת - אתה אחראי על עוד אנשים, ועל הכתפיים שלך לדאוג שכל אחד יודע מה מקומו ומה משימתו, ולתת לכל חייל גב בשגרה ובמלחמה".

מכאן נולדה גם מערכת היחסים המיוחדת שלו עם הכיתה. "בשגרה, נשמר בקורס מרחק פיקודי ברור: לו"ז, סמכויות וכללים, אבל ברגע שנכנסים לתמרון, כשהימים והלילות נמתחים לרצף אחד, נוצר חיבור אחר. בלחימה יחד הדיסטנס מצטמצם, ואתה מכיר אותם עד הסוף".

וכמו כל אחד שמגיע לתפקיד חדש, היו לסמל י' המון שאלות: "חשבתי כל הזמן על איך אתפקד ברגע האמת? איך החיילים שלי ינהלו את עצמם? האם הם יצליחו תחת לחץ? האם הכנתי אותם בצורה המיטבית? ולמרות החששות, כשהגענו לרגע - הכול התחבר. והבנתי לקראת מה התאמנו כל הזמן".

את האירוע בו ראה את פירות ההשקעה, הוא לא ישכח: "זה היה במהלך השבוע המסכם של הקורס. באמצע אחד התרגילים היינו צריכים לשנות את הפעולות, ופתאום - שני חיילים לקחו אחריות - אחד כמפקד צוות ואחד כמפקד כיתה. הם הובילו את כולם, בלי לחכות להוראה ממני. ואני? עמדתי שני צעדים מאחור, ראיתי את מה שחיכיתי לו, וחייכתי חיוך רחב".

ולבסוף, יש לו בקשה פשוטה אך עיקשת מהם לעתיד: "אמונה עצמית. תזכור שאתה יכול - גם אם אתה עוד לא שם. אם תשמרו אחד על השני ותשימו אדם לפני הכול, גם המשימה תבוצע טוב יותר".

סמל נ': "לא צריך להיות הכי טובים בכל דבר - אבל חייבים לרצות להיות כאלה"

סמל נ' התגייס באוגוסט 24' לגדוד 101 של הצנחנים. משם, התקדם והגיע להיות 'מודרך' בקורס מ"כים בביסל"ח, עם מטרה ברורה מול העיניים: "ידעתי שאני רוצה לפקד. היה לי חשוב כל כך להשפיע ולהוביל אנשים".

כבר בתור חניך בקורס המ"כים בעצמו, השתתף בתמרון ראשון בעזה, ולאחר מכן, חזר לשם שוב כמ"כ, הפעם לתמרון ממושך יותר. "בסבב הראשון עוד היינו בתפקידי הכשרה, השני כבר הרגיש אמיתי לגמרי", הוא מספר. "שם אתה מבין את הפער בין לוחם למפקד - האחריות משתנה לגמרי. זה מתחיל מדברים קטנים: לדאוג שכולם אוכלים, ישנים, ערוכים, ומגיע עד הרגעים הכי קריטיים בלחימה, כשצריך לצעוק 'הסתער'".

את אחת הדילמות הראשונות שלו צפה עוד לפני שנכנסו במחזור הנוכחי לרצועה ולקחו חלק בלחימה. "עבור חלק מהחיילים זה סבב לחימה ראשון, וחלקם הביעו חששות", הוא נזכר, " פתאום למדתי איך עונים לפחד בלי להקטין אותו מצד אחד, ומנגד בלי לנפח ולהבהיל".

"לא שיקרתי להם", הוא מבהיר, "לפני כניסה כולם דואגים - גם אני. אבל צריך לדעת לתעל את החשש לאדרנלין ותחושת שליחות". המקרה הוביל אותו לסגל לעצמו כלל קבוע: "אני מציג מציאות, לא מצייר אותה. אתה מסביר שלא בכל בית שאתה נכנס אליו יש מטען, ולא בכל רגע רואים מחבל, אבל כן יש סיכון. מדברים עליו, מגדירים משימות, וכשכולם יודעים איך לפעול, המצב הופך פשוט יותר".

מורכבות מרכזית נוספת עימה התמודד סמל נ' בתפקידו הנוכחי נגעה לגבולות האחריות במהלך הלחימה - כמה משקל לשים על כתפי החיילים, וכמה לשאת בעצמו. "בתחילת הדרך לא נתתי להם להוביל התקפות או מהלכים מורכבים לבד", הוא מסביר, "אבל ככל שהקורס התקדם ראיתי איך הם משתפרים וצוברים ניסיון וביטחון, ולמדתי לשחרר, לתת להם לנסות. זו הדרך היחידה לגדול ולהצליח".

רגע שיא בלחימה עבור המפקד וחייליו היה כאשר שמעו שהמטרה שהייתה לנגד עיניהם לאורך כל המלחמה, נמצאת בהישג יד: "בסוף התמרון קיבלנו את ההודעה על ההסכם לשחרור החטופים. כולנו הרגשנו סיפוק אדיר ושמחה גדולה - לדעת שהמאמץ שלנו תרם לזה, שהעשייה שלנו בשטח הייתה חלק ממשהו גדול".

סמל נ' מאמין שהתשובה לכל אתגר טמונה בדוגמה אישית. "לפני כמה ימים היינו במסע קשה במיוחד, ובשלב מסוים, כשנדמה שהעייפות הכריעה כמה מהם, פשוט הצטרפתי אליהם, והרמתי איתם את המשקל. ברגע שהם ראו אותי - הכול השתנה. זה לא הנאומים והמילים הגדולות שמחזיקים אותך בשטח, אלא המעשים".

ובעוד ימים ספורים, כשאותם חניכים יעמדו מול כיתה משלהם, סמל נ' סמוך ובטוח שהם מוכנים. "הם התבגרו בקורס הזה", הוא משוכנע ומתקשה להסתיר חיוך, "והולכים להיות מפקדים מצוינים. אני מאמין בהם במאה אחוזים".