"פתאום ירינו, כמה דק אחרי, שמענו את התותחנים צוהלים - כנראה פגענו"

קמנו. כל הבוקר בומים. נראה לי נגמרה הפסקת האש. נסענו לקנות קפה בדרך לשטח. חיכינו בתור. הייתי בטלפון עם עדן מהעבודה. סיפר לי קצת ג׳וס ממה שקרה מאז שלא הייתי. פתאום דניאל אמר לי שמישהי רוצה לדבר איתי. הסתובבתי והייתה שם בחורה חמודה שאמרה לי שהיא זיהתה אותי והיא אוהבת את התמונות. התרגשתי מאוד ולא ידעתי ממש איך להגיב. זה פעם ראשונה שזה קורה לי בחיים. הייתי די בשוק ושכחתי אפילו לשאול איך קוראים לה. דיברנו קצת והיא הלכה לדרכה. אחר כך יצאתי לחפש אותה ולא מצאתי. אפילו נכנסתי לאחד האוטובוסים שהיו שם ולא מצאתי אותה. לפחות צילמתי.

כשחזרנו לשטח אליה התקשר אלי. פוס רגע, אליה היה איתי בצוות בסדיר. אליה הנהג, ורבוב התותחן, מירון המפקד ואני הטען. חזרנו. קיצור אליה אומר שהוא פה בשטח. הלכתי אליו עם ליאני להגיד שלום. אחר כך הבאנו אותו אלינו לפלוגה שגם ליפשיץ וורבוב יראו אותו. אחלה אליה איזה בחור מצחיק הוא.

לקראת אחרי צהריים כזה לפני שנכנסת שבת נסענו, כשהגענו באתי להכנס לחדר ואיזה חייל אומר לי שאני לא יכול לעבור שם. לא הבנתי למה. אז הוא הסביר שהם יורים איזה טיל או משהו. קיצור ישבנו כל השריונרים לראות את הטיל. כולם סותמים אוזניים ומסתכלים ומצפים למשהו. ושום דבר לא קורה. אחרי משהו כמו חצי שעה פתאום הוא יורה וזה היה מגניב רצח. הרעש לא היה כזה חזק כמו שחשבתי. כמה דק אחרי, שמענו אותם צוהלים. כנראה פגעו.

ישבנו לאכול ארוחת שישי כמו מלכים והיה מלא אוכל וגם טעים רצח. שרנו שירים ואפילו עשינו קצת אוסים כמו בשיזפון ושירי פלוגה והיה כיף חיים. אחרי הארוחה נגמרתי סופית זהו. הלכתי לחדר ומסתבר שאורי הלך עם השקש שלי והוא לא פה ואין לי שקש. אני חייב לישון. הלכתי לחירניקים לראות אם יש להם משהו. וואלה היה להם ספייר אז השאילו לי. נראה משהו של מקצוענים. קיצור זז לישון. לילה טוב.