"אני מתחיל היום סוג של יומן מלחמה"

אני מתחיל לעלות היום סוג של "יומן מלחמה", עם תמונות שאני מצלם. אני אתחיל מההתחלה. אז בואו רגע נכיר. קוראים לי שחר, אני בן 26, ב-4 שנים האחרונות אני גר בקיבוץ נחל עוז (ליד עזה למי שלא מכיר). אני סטודנט לקולנוע במכללת ספיר ונכון לכרגע שריונר במילואים.

יום 1 במילואים, יום 2 למלחמה

אני קם מהטלפון שלי שמופצץ בהודעות, השעה 8+-, לא היו אזעקות הלילה. אחותי ובן זוג שלה באו לישון איתנו אצל אמא של שיר, בתל אביב, כי יש לה מקלט בבניין. בקבוצה של פלוגה מ' כותבים להגיע עד 14:00 לבסיס בצפון. 

הציוד שלי נשאר בנחל עוז (בבית שלי) מתחת למיטה, אז קפצתי בלי כלום רק עם המצלמה שלי, כמה תחתונים וזהו, לבוש בנעלי ואנס. עליתי עם אלחנן החופל, שבא מרמת גן, ודוד החופל השני מתל אביב, לקחו בדרך את תותי ואז אותי. הייתה נסיעה טובה אך לא פשוטה. אני מקבל הרבה הודעות על חברים, ומכרים הרוגים, חטופים ופצועים. כשהגענו לבסיס חתמנו על ציוד והלכנו לישון בשטח אחרי מסע עם כל הציוד שלנו. אגב עדיין לא חתמתי על נעליים.

פגשתי מלא חברים שהיו איתי בטירונות ובמבצעית, כמעט כל אחד פה מכיר מישהו שנהרג. אנשים עזבו את המשפחות שלהם ובאו. כולם נרתמו, אני עוד לא מעכל את הדברים. הלב שבור אבל אין זמן לבכות.