ע' איבד את מפקדו וחברו הטוב מ'צוות בירן'- ויכשיר את הדור הבא של סיירת גולני

את צוער ע', אני פוגשת מול הים בנתניה, שם נמצאים צוערי מחזור 74 של 'גפן' בשבוע העשרה, רגע לפני סיום ההכשרה. כשאתם קוראים את המילים הללו, קרוב לוודאי שהם כבר קיבלו דרגות קצונה. 

אנחנו יושבים לדבר על הסיבה שהביאה אותו לכאן מלכתחילה. עוד לפני שהוא אומר מילה, אני מבחינה בקעקועים על שתי זרועותיו: בימין שמש וגלים, בשמאל פרפר ונמר. במהלך השיחה אבין כי מדובר במזכרות מחבריו שאינם עוד בין החיים - אותן הוא נושא יום יום על גופו, ולעד. 

"זה של ים", מחייך ע' כשהוא מסביר על הקעקוע מימין, ומבהיר מיד במי מדובר - סמ"ר ים פריד ז"ל, שהיה שותפו מהרגע הראשון בצבא, והמשיך איתו גם כחבר קרוב בצוות בירן: המשפחה הגרעינית מסיירת גולני.

השניים התחילו את הדרך המשותפת בנובמבר 23', כשהתגייסו יחד לשייטת 13. הגם שהיו במחלקות שונות, נשארו קרובים מספיק כדי שהחיבור ימשיך במהלך ההכשרה האינטנסיבית. "ים היה החבר שאתה רואה רק פעם בכמה זמן, ולמרות זאת שומר איתו על קשר צמוד", הוא מתאר, "מהר מאוד הוא הפך לאדם הראשון שאני הולך אליו כשצריך לדבר, להתייעץ ולפרוק".

כשכל אחד מהם עבר ליחידה אחרת, הם עמדו מול התלבטות דומה - לאן ממשיכים מכאן, ונשארים קרובים למרות הכול? "ים הגיע לסיירת גולני, והחלטתי שאני מצטרף אליו. הוא לא האמין שזה יצליח - ואני אמרתי לו שהוא עוד יראה שזה יקרה".

ובדיוק כמו שהבטיח, כעבור שבועיים של מאמצים, ע' התייצב בסיירת. "זה היה כאילו הרגליים שלי לקחו אותי היישר אליו", הוא משחזר, "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות בקו הראשון: להוביל ולשנות מציאות. העובדה שזה עם ים רק חיזקה אצלי את הוודאות שזה המקום בשבילי".

ואכן, דבר נוסף איחד בין השניים - הרצון להשפיע על דור הלוחמים הבא. "דיברנו המון על חינוך, משמעות ומנהיגות. ים היה אדם של ערכים: כותב, מתכנן, חושב ומרגיש. אני יצאתי לקורס מ"כים, והוא היה אמור לצאת במחזור הבא. לצערי, הוא לא זכה להגיע לשם. אבל אני יודע שאם הוא היה מ"כ - הוא היה המ"כ הכי מדהים בצה"ל".

ב-8 במאי 2025, היום בו נפל ים בקרב ברצועה, עולמו של ע' עצר, אבל הוא אסף את עצמו, כדי להישאר יציב - למען חייליו. "אני זוכר את זה ממש כאילו זה היה אתמול", הוא חוזר לאותם רגעים כואבים, "בדיוק עשיתי נקנ"ש עם הטירונים, ופתאום קיבלתי שיחה מהחברים לצוות: 'ים נפצע קשה בפיצוץ ברפיח, עוד לא ברור מה מצבו'".

שלוש שעות לאחר מכן, הגיע הטלפון השני, שממנו הכול כבר לא נראה אותו דבר. "הייתי ברחבת המסדרים כדי להיות עם החיילים. החברים אמרו לי בדיוק מה שפחדתי ממנו: 'זה סופי, הוא נהרג'. מיד ירדו לי דמעות. ראיתי את המבט של החיילים שלי - הם הבינו, גם בלי שהייתי צריך לדבר".

מהרגע ההוא, תפיסת הפיקוד שלו התעצבה מחדש, ובמקום להסתיר, בחר דווקא להציף את המורכבות ולשתף את פקודיו. "בשבילי, זו הייתה החלטה מאוד ברורה: לא לייפות, לא להקטין, להסתכל לצוות בעיניים ולהגיד - זה המחיר שמשלמים. זו הזדמנות כואבת להראות להם מה זה אומר להיות לוחם בסיירת גולני - ומה המחיר של להיות בחזית".

כבר באותו ערב, בחר ע' לקחת צעד ראשון במסע הזיכרון הפרטי שלו. "כתבתי לים הספד. רציתי שכולם ישמעו עליו, יכירו אותו, ידעו מי הם הלוחמים שבזכותם אנחנו כאן", הוא אומר בפשטות, ומוסיף שזה לא נשאר רק שם. "אחרי כמה זמן, יצאנו למסע אלונקות, ובסיומו היה טקס - שם הקראתי גם לחיילים את הטקסט שכתבתי לו".

מאז, הרצון לצאת קצונה, שכבר קרם עור וגידים עוד קודם, קיבל דחיפה משמעותית. הימים עברו, והגיע שלב ההכנה לקק"ץ. אם עד אותו רגע ליווה את ע' זכרו של ים - אז עם נפילת המפק"ץ שלו, סרן רעי בירן ז"ל בקרב בחאן יונס, חילחלה ההבנה שים כבר לא היחיד שמניע אותו. 

"זה היה ב-10 ביולי 2025, אני הייתי רק כמה ימים לקראת תחילת הקורס. ואז הגיעה הבשורה על רעי", הוא מרצין, ונותן למשפט האחרון להישאר תלוי באוויר. 

"לא סתם אנחנו 'צוות בירן'", הוא אומר ומחייך, "היה בו שילוב של אותנטיות, רצינות, דבקות במטרה ובאותה נשימה הרבה רגישות. רחוק מלהיות מפקד מתוקף הדרגות - בעיניי, הוא היה המפק"ץ הכי טוב בצה"ל".

ע' מרים מעט את שרוול שמאל, ומציג לי את הקעקוע השני - פרפר ונמר, זיכרון מרעי. "הוא הרי בדיוק השילוב הזה - חד, התקפי וחזק, ובה בעת רגיש ואמפתי", הוא מסביר.

מימין: ים ורעי ז"ל

ברגע הזה, ע' חוזר שוב לאותה הבטחה שנתן עוד לפני בה"ד 1, באחת הפעמים שנפגש עם המשפחה של ים ז"ל. ״חודש לפני שיצאתי לקק"ץ ישבנו יחד, ואמרתי להם שהצוות שלי יהיה צוות ים, על שמו". הוא שותק לרגע, ומוסיף, "ואז רעי נפל, ופתאום יש שני אנשים במשוואה - ושניהם מעצבים את הגישה הפיקודית שלי".

כשהוא מסתכל קדימה על התפקיד שמחכה ממש מעבר לפינה - מ"מ טירונים, ע' כבר יודע היטב מה ייקח מכל אחד מהם הלאה: "אני פותח מחלקה עם ים לימיני ורעי לשמאלי. ים זה רעות, צניעות ושמחה, ורעי זה אחריות, רגישות ותחרותיות. הם תמצית המפקד שאני רוצה להיות, וחשוב מזה - הבן אדם שאני בוחר להיות".

בטקס עצמו בבה"ד 1, הוא מספר שהמשפחות של ים ורעי ז"ל יגיעו ללוות אותו - ומשהו בטון שלו קצת משתנה. נדמה שדווקא הפרט הזה, שאמור לשמח ולחזק, מדגיש גם את מה שכל כך חסר. "מצד אחד, אני מגשים את החלום שלנו, ומצד שני - הם לא יהיו כאן כדי לראות את זה. דבר אחד אני יודע: כל מה שאבנה מכאן, אבנה איתם, לאורם ובזכותם".