הם הכירו בחטיבה, איבדו חברים בקרב - והופכים יחד לקציני רבמ"ד

"ישבנו יחד בשיעור הראשון בחטיבה - ומשם זה רץ", כך מתאר בחיוך סג"ם ב' את הרגע בו החלה החברות עם סג"ם א', שיושב גם עכשיו לידו. וכשהוא אומר שזה 'רץ', הוא מתכוון לקשר צמוד בהרבה ממה שרוב חברי ילדות זוכים לו בצבא. 

"עשינו יחד גם את אותם הגיבושים - יום סיירות וטיס, אבל חשבנו שמכאן כל אחד יתפצל לדרכו", נזכר סג"ם ב'. פגישה מקרית בבר בחיפה הוכיחה אחרת: "שוחחנו על העתיד המתוכנן של כל אחד", אומר סג"ם א', "ופתאום ב' אמר לי - 'אני מתגייס ליחידת הרפאים'. מיד הגבתי - 'גם אני'.

ואכן, לא הרבה זמן לאחר מכן, במרץ '23, כבר היו השניים על האוטובוס מההבקו"ם אל בסיס הרבמ"ד (רב-ממדית). "מאותו יום היינו יחד בצוות, כתף אל כתף", משתף סג"ם ב', "גם כשבמהלך הטירונות קרעתי את הרצועה ונאלצתי לחכות למחזור הבא, חזרתי לאותו הצוות בדיוק. לא נפרדנו".

שמונה חודשים לתוך השירות שלהם, פרצה המלחמה. מהר מאוד נאלצו א' ו-ב' להתרגל למציאות אחרת, ועם סיום השלב הראשון של האימון המסכם, יצאו לתמרון ברצועה. במהלכו התפצלו לראשונה למקומות נפרדים: "אני נלחמתי במשך חודשיים ברפיח", משתף סג"ם ב', "ואני בעיר עזה ובמחנות המרכז במשך שלושה חודשים", מוסיף סג"ם א'.

עם התעצמות הלחימה, התעצם גם הרצון של שניהם מגיל צעיר לצאת קצונה. "שירות משמעותי ופיקוד הם דברים שהיו חשובים לי מאז ומתמיד, אבל פתאום ה'למה' התחדד בכמה רמות. כבר בצוות היו קוראים לנו א' וב' הקצינים", מחייך סג"ם ב', "כך שלא ממש הותירו לנו ברירה…"

אבל הצחוקים הקבוצתיים הפכו בבת אחת לצוואה של ממש, כאשר ב-29 באוקטובר 24' נפלו שלושת חבריהם לצוות ומפקדם בפיצוץ מטען בקרב בג'באליה: סרן יהונתן (ג'וני) קרן ז"ל, סמ"ר ניסים מיטל ז"ל, סמ"ר אביב גלבוע ז"ל, וסמ"ר נאור חיימוב ז"ל. 

ולמרות שלא נכחו פיזית בתקרית הקשה, היא הובילה את א' ו-ב' להבנה משמעותית. "קצינים החלטנו להיות כבר מקודם, אבל מה שנעשה עם האחריות הזו - זה בעקבות ג'וני, ניסים, אביב ונאור".

לפני כ-14 שבועות, יצאו שניהם לבה"ד 1. שם, במהלך קק"ץ גפן, פעלו יחד בעזה תחת החטיבה המתמרנת של ההכשרה. "בסוף, ההתמודדות 'על אמת' משלימה את ההכשרה, ומכינה אותך בצורה הטובה ביותר לעתיד", חורץ סג"ם א', "אתה נכנס מפקד מסוג אחד, ויוצא מפקד עם יכולות גבוהות בהרבה".

וכשאני מתמקדת יותר בשאלה הקלאסית של 'פיקוד בצל המלחמה',  הם שבים ונזכרים באותו אירוע כואב בג'באליה. "זה השפיע מאוד על האופן בו אני מפקד, ובעיקר על מה שאני מחפש בחיילים שלי", מודה סג"ם ב', "אני מחפש את ארבעתם, אנשים טובים כמוהם".

ולמרות העומס, האובדן, והאתגרים הבלתי פוסקים בשטח, אין להם ספק לגבי התפקיד שבחרו: "כשאתה קם בבוקר ויודע למה אתה עושה את זה, עם הסיבות ממש מולך, הכול נראה ברור יותר".

וזה המסר בו בחרו לסיים את שיחתנו. א' ו-ב' יודעים שאחרי מה שעברו, הם נושאים על כתפיהם אחריות נוספת על מחויבויותיו של כל מפקד. "כל העשייה שלנו, כולל היציאה לקורס, היא למען הנצחת החברים שנפלו. זה הדלק ברגעים הקשים, וזה מה שדוחף את שנינו להמשיך ולא לעצור".