2 צוערים (במיל') מספרים איך הופכים הוראה לפיקוד - אחרי 30 שנה

בפעם הרביעית, רחבת המסדרים בבה"ד 1 התמלאה בעשרות מילואימניקים שיסיימו את קק"ץ דולב. כולם הגיעו משדה הקרב, משלל הגזרות והחזיתות, במטרה להמיר את הניסיון הרב - למורשת שתועבר לחיילים תחתם. ובין כלל הלוחמים שתכף יקבלו את דרגות הקצינים (במיל'), עומדים צוער ש' וצוער ד', שני אנשי חינוך שהחליטו להפוך למפקדים. 

"פעם הייתי מנהל, אבל כאן הפכתי לתלמיד"

"בשבעה באוקטובר חיילים של הבן שלי, מ"כ בסיירת נח"ל, התקשרו אליו לדווח על המצב", משתף צוער ד', "אני זוכר שהסעתי אותו לעוטף, להילחם, בידיעה מוחלטת שזה משהו שהולך לשנות עבורנו את התמונה". 

צוער ד'

עבור ד', זה היה רגע מכונן, וכשנקרא בעצמו למילואים בכיתת הכוננות של ירוחם, הוא הרגיש מחויבות להיכנס בעצמו תחת האלונקה: "לראות את הגבורה בשטח של מפקדים, ברמה האישית זה פגש אותי בשאיפה לתת כתף, ולעשות כמה שאפשר. מפה הדרך לבה"ד נסללה עבורי". 

לפני כשלושה חודשים, זה קרה, וד' התחיל את דרכו כצוער בקק"ץ דולב. וכך, נוספו לו צ'ונגיות בצבע לבן לכותפות. "מצאתי את עצמי נכנס למשטר אימונים אחרי 20 שנה. אפילו יצאתי לניווטים עם המשפחה כדי לתרגל", הוא משתף, "זו תחושה מחממת לקבל פרגון מהילדים, ולראות אותם שמחים מהתהליך שאני עובר".

"בעברי, אני מנהל בית ספר, אבל כאן הפכתי לתלמיד. בחנו אותי על העברת שיעורים", הוא צוחק, "אבל זה בדיוק הסיפור של הקורס". 

בהמשך, ד' יהיה מפקד בגדוד הר הנגב (1893), שנמצא כעת בשלבי ההקמה עם שאר הגדודים תחת חטיבות דוד. אבל לפני כן, הוא גונב מבט אחרון לרחבת המסדרים: "באותו המקום עמדתי כאבא, וכמנהל גאה בבוגרים מהצד. עכשיו זו המשפחה שלי שעומדים מהצד - גאים".

"התלמידים שלי שותפים לכל הדרך,  אפילו שהנוכחות שלי מוגבלת בשיעורים"

30 שנים לאחר שירותו הסדיר כלוחם חי"ר, יצא צוער ש' להתחלה חדשה, במטרה לסגור מעגל שעוד נשאר אצלו פתוח - לצאת קצונה. "חצי שנה לפני השבעה באוקטובר הגשתי בקשה לחזור", הוא מספר, למרות הפטור ממילואים שקיבל.

צוער ש'

ב-7.10, כמו רבים, התגייס ש' למילואים כסגן מפקד כיתת הכוננות של כפר סבא, ומאז הוא נמצא בשירות פעיל, לצד בנו שלוחם בחטיבת הצנחנים. "הוא נלחם בעזה, לבנון וסוריה. לראות אותו מהצד היה חלק מאוד גדול בחזרה שלי למדים", הוא משתף, "חזרתי בעיקר בשביל להוות דוגמא, זה מקום שאני מרגיש שיכולתי לתרום בו".

אבל את ההחלטה לצאת לקורס הקצינים, ליוותה דילמה לא פשוטה: "הבן שלי תימרן בשלוש גזרות, ולהוסיף עוד דאגה למשפחה לא מקל על הסיטואציה. אבל כל הזמן חזרתי לשאלה 'למה עכשיו?' שלאט לאט הפכה ל'דווקא עכשיו', כשצריך אותנו יותר מתמיד. ובסוף, עם כל הקושי גם המשפחה הבינה אותי".

ולצידם, יש עוד חבורה שתמכה בש', מחנך כיתת מב"ר בתיכון, לאורך כל הדרך. "התלמידים שלי הם שותפים מלאים לבחירה הזו, אפילו שהנוכחות שלי מוגבלת בשיעורים", הוא מתאר את הקושי, "הם מודעים לגודל השעה - ודווקא מהמקום הזה אין גאה ממני - להיות זה שמהווה להם דוגמא".

"אני חזק מנטלית, אך זה היה מבחן מתמשך ולא פשוט בכלל", מסכר צוער ש'. ועל דבריו, חברו ד' מוסיף: "כשיצאנו לניווט של 29 ק"מ, היה לי קשה האתגר הפיזי. אבל אתה מהר מאוד מגלה שכשאתה רוצה - אתה יכול לעשות מה שהיה נכון לגיל 18".