מה משותף לטירונית מניו יורק, סמ"ר מיפן ולוחמת מקרני שומרון?

בין מאות אלפי משרתי הסדיר והקבע, תמצאו אלפי חיילים וחיילות בודדים - בכל יחידה, חיל, מערך או חטיבה. במהלך השבוע האחרון, מציינים ברחבי צה"ל את שבוע ההוקרה למענם, בשורת אירועים מיוחדים אנחנו ניצלנו את ההזדמנות לשמוע את הסיפורים של שלושה מהם. 

סמ"ר נ', לוחמת ביחידת 'מורן'

עבור סמ"ר נ', הבחירה להגיע לכאן ולהתגייס הייתה מובנת מאליה. היא נולדה ביפן ועלתה לארץ בזמן התיכון, בשנת 2020. "האחיות הגדולות שלי שירתו בצבא עוד לפני שבאתי לישראל בעצמי", היא מספרת, "שתיהן לוחמות, אחת בסטי"לים בחיל הים ואחת בחטיבת החילוץ".

הדוגמה שקיבלה מאחיותיה היוותה עבורה דרך שהלכה לאורה: "התגייסתי למחו"ה אלון, עברתי שם טירונות בסיסית תוך כדי קורס במגמת עברית. משם מיון לוחמות ממנו הגעתי לתותחנים. אחרי הגיבוש שובצתי ב'מורן'".

המלחמה פרצה כשסמ"ר נ' כבר הייתה טירונית במחו"ה, ואת כל מסלולה ודרכה בצה"ל עברה כשהמציאות והשגרה המבצעית עמוסות במבצעים מסווגים חוצי גבול בשטחי אויב, במספר גזרות.

ההורים שלה עדיין גרים ביפן, וגם יותר משנתיים אחרי, קשה להתרגל למרחק ולגעגוע. "בהתחלה, זה היה ממש לא פשוט, האחיות שלי עלו לפניי ועזרו לי בתהליך ההתאקלמות. אבל זה עדיין מאתגר, גם נפשית. ידעתי שלמרות זאת, חשוב לי להמשיך בדרך שלי, ולהיות לוחמת", היא משתפת בהתרגשות.

"המעטפת שאני מקבלת, מהחברים לצוות וגם מהצבא, שווה את הכול", מכריזה סמ"ר נ', "אין חג או שבת שאני לא מוזמנת לארוחות, זה משמח ולא מובן מאליו שיש סביבי אנשים כאלה. חשוב לי גם להעביר מסר למי שמתלבט לעשות את הצעד הזה, של הגיוס, וממבט לאחור מהמקום שבו אני נמצאת - אין ממה לפחד, זה הדבר הכי נכון שעשיתי".

סמל א', לוחמת בחטיבה 215

קצת אחרי שסמל א' עלתה לגדוד, היא בחרה לצאת מבית משפחתה. "הייתה לי מערכת יחסים מורכבת עם אמא שלי", היא משתפת, "התגייסתי בנוב' 23' ובמהלך ההכשרה שלי כלוחמת כבר התחלתי בתהליך הכרה בתור חיילת בודדה בגלל היעדר עורף משפחתי".

"האנשים מסביבי לא נתנו לי להרגיש לבד לרגע: הקצינה ומש"קית הת"ש ליוו אותי כל הזמן. ויחד איתן המ"פ שלי היה חלק גדול בתהליך, הוא מאוד דחף אותי, דאג לי ושם לב שלא אפול בין הכיסאות. גם אם היה מורכב או קשה בגלל הקושי בבית - הוא לא נתן לי לצלול למטה", נזכרת א'.

"כשיצאתי מהבית לא ידעתי מה עומד לקרות. יש המון החלטות שהייתי צריכה לקבל ולהתחיל לנהל חיים עצמאיים - וכל זה תוך שירות צבאי והכשרה קרבית", מודה א'. "בסוף תהליך של שנה קיבלתי את הפתרונות המותאמים לי בעזרת ובסיוע הצבא".

בחצי השנה האחרונה סמל א' מוכרת כחיילת בודדה. דירת אל"ח או סיוע בשכר או בית החייל או תווי מזון. "ברגע שקיבלתי את האישור וסיימתי את כל ההליך הבירוקרטי ירדה לי אבן ענקית מהלב. אני יודעת שהתהליך יכול להיות מתסכל, ולוקח הרבה זמן, אבל ברגע שהדלת נפתחת יש שם אנשים מדהימים שעזרו לי ברגעים הכי מאתגרים בחיים שלי". 

טור' מ', טירונית במחו"ה אלון

בניגוד לסמ"ר נ' וסמל א', מ' נמצאת רק בתחילתה של דרכה הצבאית. היא עלתה מניו יורק ללא משפחתה לפני כשנה כדי לעשות מדרשה, ולפני כחודש וחצי התגייסה לטירונות כללית במחו"ה אלון. בימים אלו נמצאת בסופו של הקורס במגמת העברית שם לומדת את השפה, רגע לפני שתקבל את שיבוצה ותפקידה הצבאי.

"ההתחלה היא תמיד לא פשוטה", היא מספרת, "לי יצא כבר לחוות שנה בישראל עוד לפני הגיוס, אבל לפעמים יש עדיין דברים שמרגישים מוזרים וחדשים. אני בת 25, ועשיתי גם תואר ראשון עוד לפני העלייה - ולמרות זאת, זכיתי להתחיל מחדש, ולקבל את הבחירה הכי טובה שיכולתי לקבל".

בין ההתרגשות לתחילת השירות, משתפת טור' מ' גם באתגרים הגדולים שפוגשים אותה מדי יום: "המכשול הכי גדול שאתה יכול להיתקל בו הוא השוני במנטליות שלי ושל האנשים שאני פוגשת בארץ, זה ללמוד עולם חדש לגמרי מ-0. לפעמים זה לא פשוט, אבל אני מחכה לרגע שבו אסיים את מגמת העברית ואעבור לשיבוץ שלי, ואתערבב עם אנשים מכל צה"ל  ולא רק עם עולים חדשים".

השאיפה של מ' היא להגיע לתפקיד מסווג בחיל האוויר. "כשהציגו לנו את התקנים שנפתחים לנו ישר הסתכלתי עליו וידעתי שזה בדיוק מה שחיפשתי כשעליתי לארץ והתגייסתי", היא מגלה לנו, "אם עברתי את כל התהליך ואת הצעד הקשה של ההתנתקות מהמוכר ולעלות לכאן לבד, אני רוצה לעשות ולתרום כמה שיותר".