תרגיל השיא שמקשר את חושן מהמדבר - לחלל

ביום שלישי האחרון, בלב הנגב, מלבד האבק והחול הצהוב, קישטו את השטח גם אובייקטים שאולי קצת פחות השתלבו בנוף: צלחות לוויינים, או כפי שהם מכונות על ידי חיילי יחידת חושן - 'טרמינלים'. אז לא, לא פתחו באמצע המדבר תחנת חלל, מדובר בתרגיל המסכם של קורס טכנאים ב'חושן', לאחר כשלושה חודשים וחצי. 

למרות שהתפתינו פשוט להביט מקרוב בצלחות הלווינים, נכנסנו קודם כל למפקדה, להבין מפי המפקדים מה בדיוק הם עושים כאן. "כל התפקיד של חושן, הוא העברת נתונים דרך תקשורת מאובטחת. מסיבים, עורקים באוויר, סלולר צבאי ועד לתקשורת לוויניות", פותח סמל י', מפקד בהכשרה, "המשימה שלנו היא לוודא שלא משנה איפה יהיו הלוחמים והלוחמות - תהיה להם תקשורת רציפה ואיכותית עם הזרועות והמפקדות".

ליחידה, 3 גדודים: 'צמרת', שאחראי על מערכות תקשורת של מטכ"ל, 'איתנים' (858), האמון על הפעלת מתקני האבנט (תקשורת נייחת, תאי קשר ורדיו), ו'אמירים' (376), האמון על מערכות תקשורת ניידות, ותפקידו לתת מענה מהיר בשטח ולעבור קווי אויב, למקומות בהם אין גישה להקמת תשתית קבועה.

הקורס, כפי שמפרט סמל י', מורכב מ-6 מגמות: "נו"צ (נתונים וצופן) - כל מה שנוגע לרשתות, תקשורת - תשתיות נייחות כמו סיבים וכדומה, מיתוג וס"צ, שאחראיות על אמצעי אתרי תקשורת דיבוריים כמו סלולר צבאי, תקש"ל (תקשורת לווינית), אלו שפורסים את הטרמינלים בשטח, ותחנות קרקע - המגמה שתפקידה לוודא שהמידע שנקלט בלווינים, יועבר לבסיסי התקשורת בכל צה"ל.

"המטרה של התרגיל הזה, היא לוודא שכל החיילים מסוגלים להקים תשתית תקשורת ולהשיג קליטה בזמן הקצר ביותר", הוא מדגיש. "הם פרוסים ברחבי הארץ לפי המגמות, בזמן שאנחנו מדברים כאן, במגמת תקש"ל מכוונים אנטנות לוויניות בחוץ, ויוצרים קשר עם תחנות קרקע ותקשורת שנמצאים במגוון בסיסים אחרים. ככה הם בעצם מדמים פעולה מחוץ לגבולות המדינה בזמן אמת".

כשסיים את דבריו, החלטנו לראות בעצמנו את המתרחש במגמת תקש"ל, ויצאנו לשטח. שם, פגשנו בקבוצה של 3 חיילים, לצידם שולחן עמוס בכבלים, וכמובן צלחת אנטנה. החיילים היו עסוקים בעבודות קפדניות על האנטנה, ולכן המשכנו לעבר הקבוצה הבאה.

המפקד שלהם גילה לנו שאחת הסיבות לתרגיל היא כדי שהחיילים יתמחו בפירוק והרכבה מחדש של עמדות הטרמינל במהירות: "בסוף, אם קוראים להם לפעילות בעזה או לבנון, אי אפשר לחכות. הציפייה היא שתוך עשרים דקות מערכות צבאיות שלמות יקבלו קליטה, והמבצע יוכל לצאת לדרך".

משם, הצטרפנו לעוד ארבעה חיילים, הפעם ליד אנטנה מעט קטנה יותר. אך תשומת הלב שלהם הייתה מופנית דווקא לטלפון שחור על השולחן. "אנחנו מנסים לראות אם החיבור שלנו הצליח ונוכל להוציא שיחה", הסביר אחד החיילים בתגובה לפרצופים המבולבלים שלנו. 

"מה שאתן רואות כאן", המשיכה חברתו לקבוצה, "זו צלחת פחות רחבה מהאחת שראיתן קודם. בגלל זה היא מיועדת למשימות ממוקדות יותר, שדורשות צורך ספציפי, כמו למשל חיבור שיחות מסווגות לחמ"ל, בין אם זה פיקוד הצפון או הבור בקריה". כעבור בערך דקה, היה נראה שהם סיימו, וכל מה שנותר היה להמתין לצלצול הטלפון. 

לאחר מספר דקות, בקעה מנגינה עליזה מהשפופרת, שסימנה לצוות שהשיחה שלהם הגיעה בהצלחה ליעד. כשמאחורינו קריאות השמחה שלהם - עברנו לתחנת השידור הבאה.

בלי ששמנו לב, הגענו לצוות האחרון, שהיה מופקד על מעין האמר, שעליו מותקנת אנטנה לווינית מתקפלת. מצידו השתלשל כבל ארוך. כשעקבנו אחריו, מצאנו 3 חיילים שרכנו מקובצים סביב קופסה שחורה גדולה ומסווגת. "זה המוח של המערכת", הסבירו לנו, "מפה אנחנו שולטים על כל היבט או 'איבר' במערכת".

כשסיימנו לעבור בין התחנות, צפינו בכל הקבוצות חוזרות על אותם התהליכים עליהם עמלו, בודקים תקלות ומוודאים שהכול מתפקד כשורה. "היה לנו חשוב להחליף בין הצוותים, שיתנסו במגוון טרמינלים. בסוף, ההתמקצעות שלהם בכולם, היא זו שתבטיח שברגע האמת, בשטח האויב - הלוחמים יקבלו את המענה הטוב ביותר".