איך 'ענן' אחד יכול להשפיע על תקיפה בעזה, תימן ואיראן?

"תחשבי על הטלפון שיש לכל אחד מאיתנו בכיס", מבקש ממני סגן ש', "אם לא הייתה בו אף אפליקציה הוא לא היה שימושי בשום צורה. לא היה אפשר להתקשר, לשלוח הודעות או לפתוח אינסטגרם - כאן התפקיד שלנו נכנס לתמונה".

בעזרת הדוגמה הזו, מנסה רש"ץ הרשתות בענן המבצעי של ממר"ם להסביר בפשטות למה הצוות שלו מבלה כל כך הרבה שעות בין חמ"לים ומשרדים מתחת לאדמה. רק שבמקרה שלהם, ה'טלפון' - הוא מערכות מסווגות של הלוחמים בכלל הזירות.

נשמע מסובך? ובכן, על קצה המזלג, כלל המערכות של צה"ל דורשות שרתי אחסון כדי לפעול ברציפות - וזה בדיוק תפקידה של יחידת ממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות המידע): "בין אם זה 'זוזו' ו'דו"ח 1' או מערכות תקיפה סודיות, הכול מבוסס על שרתים שלנו. ובמלחמה, זה פוגש את השטח כל הזמן דרך הענן המבצעי".

"למשל, כשמנל"ח בקדמית משתמש ב'MapIt' כדי לקבל תמונת מצב על הכוחות, או כשקצינה בחמ"ל פותחת 'Z-Tube' בשביל לראות אמצעי חוזי שונים, זה יושב אצלנו", ממשיך סגן ש', "כאמור, אם למערכת לא תהיה תשתית לפעול בה, הלוחמים יקבלו מכשיר חסר תועלת עבורם".

אתם בטח שואלים את עצמכם האם כל הטכנולוגיה הצה"לית פועלת רק בזכות לחיצת כפתור אחת, אבל כפי שהרש"ץ מעיד, זה הרבה הרבה יותר מורכב מזה: "הצוות שלי הוא כמו צינור משוכלל, העבודה כוללת הנגשה של המערכות מבחינת רשת, כלומר איך המידע מגיע מהלוחם בקצה, דרך השרת, אל תא התקיפה - וההפך". 

אבל כדי להבין באמת את חשיבות הענן המבצעי לפעילות הביטחונית השוטפת, סגן ש' הסכים לשפוך מעט אור על שתיים מהזירות הגדולות שבהן הצוות שלו לקח חלק במלחמה.

תימן

במהלך מאי 25', כשצה"ל יצא למספר תקיפות אוויריות נגד המשטר החות'י, חברי הצוות של סגן ש' עמלו ללא הפסקה.

"זו הייתה אופרציה מורכבת שדרשה שימוש בהמון מערכות במקביל. העיסוק שלנו היה ב-3 עיקריות: 'בנק המטרות', 'Mapit', ו'Z-Tube'", הוא משחזר, "בו זמנית, גם חיל הים, גם חיל האוויר, תקשוב, אגף המודיעין ועוד שותפים היו צריכים גישה למידע הכולל - אנחנו תפעלנו הכול בתחומנו, וקישרנו בין האינפורמציה לאדם שבקצה, במהירות הכי גבוהה שאפשר".

אך זה לא היה האתגר היחיד שעמד בפני צוות הרשתות. "כמה שעות לפני ההמראה, גילינו פער תקשורתי בחלק מהמערכות במטוסים, מה שעלול להשפיע על הדיוק של החוזי והוויזואליה שהגיעו מהאוויר", נזכר סגן ש', "ידענו שחייב לתקן את זה בזמן כדי שהתקיפה תתאפשר ותבוצע בצורה היעילה והמקצועית ביותר".

"התחלנו לעבור במהירות על כל ניתוב (מסלול שדרכו עוברים נתוני המידע), כדי לאתר את החיבור הספציפי שממנו נובעת האינפורמציה הלקויה", הוא מוסיף. ומשום שכל ראוטר כזה מחזיק בתוכו מודיעין קריטי לצוותי האוויר ושאר הכוחות, הפעולה הזו לבדה - היא כבר משימה מסובכת מאוד: "לאחר שעות של מאמץ ארוך, הצלחנו לעלות על הפער. 45 דקות לפני שעת הש', סידרנו מה שצריך - והמטוסים המריאו בהצלחה".

מבצע 'עם כלביא'

בימים שקדמו לליל 13 ביוני, צוות הרשתות קיבל הנחיה להישאר בכוננות גבוהה: "לא ישנו כל הלילה, כשהגיעה ההתרעה ב-3 לפנות בוקר, הבנתי שאנחנו עומדים בפני כמה לילות חסרי שינה כאלו".

במהלך כל מבצע 'עם כלביא', העשייה שלהם לא פסקה לרגע. "אחרי מכת הפתיחה, ריכזנו את כל מכלול החיילים, ונסענו למקום מסווג. משם, ניטרנו וטיפלנו בכל התקלות שנגעו לצרכים הטכנולוגיים של צה"ל. בגלל שמדובר בתקיפה בסדר גודל שבאמת לא נראה כמוהו לפני, וששילבה כמעט את כלל יכולות הצבא - הרבה היה מונח על הכף".

"לדוגמה", הוא ממחיש, "בשעות הראשונות, במהלך פעילות ובדיקות שגרתיות, עלתה תקלה עליה לא ניתן לפרט יותר מדי, שהשפיעה על חלק ממערכות צה"ל הנשענות על תשתיות אחסון שלנו. עבדנו יומיים רצוף - עד שאיתרנו את כל השגיאות ותיקנו אותן". 

ובסוף, כשהכול עובד כשורה, אי אפשר להתעלם מהתחושה שמגיעה מבעד למסך המחשב: "לשבת באותם רגעים בחמ"ל מתחת לאדמה ולראות בעיניים שזה מצליח, כשאתה יודע שתרמת לזה בצורה אקטיבית - זה פשוט מטורף". 

"אח שלי היה לוחם בדובדבן, נפצע בזמן המלחמה ומתמודד עם היום עם פוסט טראומה", משתף סגן ש' בנימה אישית יותר, "כשסיפרתי לו מה אני עושה כאן, הוא כינה את זה 'מבצעי בקטע אחר'. לדעת שגם אני וגם אחי נותנים הכול למדינה, אחד מהמחשב ואחד משדה הקרב - זו הזכות הכי גדולה בשבילי".