כבר 30 שנה שח' מקודד ביחידה סודית באמ"ן - מבלי לראות דבר

כשחיילים חדשים פוגשים את ע"צ ח', חייל ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן מזה 27 שנים, הם מתקשים להבין איך המתכנת הוותיק כותב קוד בלי מסך מחשב. רק כששומעים את סיפורו, מהגיוס כאפסנאי והעבודה כטכנאי רכב בצפון, מתגלה חלק בלתי נפרד מסיפורו - העיוורון. זהו סיפורו של ח', אותו בנה ב-10 אצבעות, ומבלי לראות בכלל

17.11.26
איתמר לוי וסיון שורצמן, מערכת את"צ

כשאנחנו נכנסים לחדר שלו, אי שם במרכז הארץ, ע"צ ח', המשרת ככותב קוד ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, יושב ליד אחד השולחנות. מיד כשהוא שומע את הצעדים שלנו, הוא שולח יד ללחיצה ומברך ב"צהריים טובים" עם מבט חם. אין ולו רמז אחד שמדובר באיש ששבר תקרת זכוכית, כשהיה לעיוור הראשון שהתגייס לתפקיד לפני כ-30 שנה.

"נולדתי עיוור, אבל זה לא הפריע לי בשום דבר", הוא אומר לנו, "היום בו קיבלתי פטור מהצבא היה אחד העצובים בחיי. אמרו לי 'אף מפקד לא ירצה אותך', אז החלטתי למצוא את האחד שכן".

ח' פנה לכל מיני אנשים בתקווה למצוא דלת פתוחה, עד שהגיע לראיון אצל מח"ט מילואים שהסכים לגייס אותו כאפסנאי. "בהתחלה לא ידעתי כלום על התפקיד הזה", הוא צוחק, "הציוד היה מסודר על מדפים גדולים, והייתי צריך להבין בדיוק איפה כל דבר ממוקם. למדתי מהוותיקים, ולאט לאט התחלתי לזכור - עד שכבר לא היה הבדל ביני לבינם".

בסוף שירות מלא, ביום השחרור, אותו מח"ט נפרד ממנו - 'כשהגעת אליי, אף אחד לא רצה לקבל אותך. היום אני לא רוצה לשחרר". ח' חזר לביתו בקיבוץ בצפון, והפך באזרחות למכונאי רכב וטרקטורים. "כמו באפסנאות, היו לי עשר אצבעות, ולמדתי את העבודה מהמנוסים. לאט לאט התחלתי לטפל בכל התקלות, מפנצ'ר ועד בעיות במנוע. הייתי מניח את האצבע על בורג מסוים, וכבר ידעתי איזה סוג הוא ומה הבעיה בו".

כמה שנים לאחר מכן, ב-1999, כשהוקמה בחיל המודיעין הקבוצה הראשונה שהכשירה עיוורים לתפקידים מקצועיים, ח' היה בין הראשונים שקיבל פנייה. "לפני שהתחלתי את התהליך לא ידעתי לאן אני מגיע", הוא נזכר, "בסוף, הייתי הראשון שנבחר ליחידה שלי". מדובר על היחידה הטכנולוגית של מערך המבצעים המיוחדים, האחראית על בניית פתרונות פיזיים מותאמים, אבל יותר מזה כבר לא נוכל לחשוף.

היום, ח' משרת כבר 27 שנים כראש צוות ומתכנת, ואמון, בין היתר, על הבטחת איכות התוכנות שנמצאות בשימוש ובפיתוח. לשם כך, הוא משתמש במקלדת מותאמת עם פס ברייל, שהשתכללה עם השנים. חלק מהדגמים אף תוכננו ביחידה - במיוחד עבורו.

"לוקח זמן להבין שח' עיוור", מוסיף מפקדו, "אני בהתחלה בכלל לא ידעתי. לא הבנתי למה עמדת העבודה שלו נראית שונה, בלי מסך. כשפוגשים אותו, הוא ישר שולח יד ללחיצה בדיוק איפה שהיד שלנו נמצאת, וכשמדברים איתו, הוא מסתכל בעיניים. היום אנחנו לפעמים עובדים על החבר'ה החדשים שמגיעים, ולא מספרים להם - כדי לראות כמה זמן יקח להם לקלוט".

כפי שח' מעיד על עצמו, העיוורון לימד אותו לרדת לפרטי פרטים של כל משימה. ובכל צוותי העבודה עליהם פיקד או לקח חלק, היה לו חשוב להטמיע את זה גם בפרויקטים עצמם. יכולת נוספת שהתחדדה אצלו היא הזיכרון. "למעשה, זה מה שאפשר לי לבצע הרבה מהמשימות המגוונות בתפקיד. הייתי מנסה דברים שוב ושוב, ולאט לאט לומד אותם לעומק רב".

"כשח' עובד על תוכנה, הוא מכיר אותה על כל חלקיה - הרבה יותר טוב מכולנו", מדגיש מפקדו, "הוא 'רואה' אותה טוב יותר מאיתנו". במרוצת השנים, הוא מילא תפקידים רבים ביחידה, בין היתר גם כראש צוות של 9 מפתחים, והוביל עשרות פרויקטים מבצעיים, חלקם במשך ימים בודדים ואחרים לאורך תקופות ארוכות. לצערנו, את רובם כמובן לא ניתן לחשוף מסיבות ביטחוניות ברורות.

את כל הידע שרכש לאורך השנים ביחידה,  תירגם גם לביתו - עם שליטה נגישה במערכות התאורה והמיזוג. ולמרות שמעולם לא התכחש לנתוניו האישיים, או ניסה להסתיר אותם מעמיתיו, יש דבר אחד שממשיך לרגש אותו במיוחד. "להיות מסוגל להגיע ולתרום כמו כל אחד אחר, זו המתנה הכי גדולה".