ירדנו ל'בור' לראות איך מתכננים מבצע מ-0. הצצה נדירה מבטן האדמה

'פקודה' היא בוודאי אחת המילים המזוהות ביותר עם צה"ל, אבל האם שמעתם על הפקודה המטכ"לית? אם תהיתם איך הצבא קובע מה הוא יעשה מחר או מחרתיים, נגלה לכם כי התשובה חבויה עמוק בנבכי בור הפיקוד המטכ"לי. שם, מתחת לפני האדמה, יושב ענף התכנון של חטיבת המבצעים.

"התפקיד שלנו, הוא להכווין, לתכנן ולאגד את התוכניות של צה"ל לעתיד הקרוב והרחוק, לכדי מסמך מתומצת אחד", מבהיר קמ"ד תכנון רב-זירתי, רס"ן צ', "זה הכלי שלנו לבוא לראות את העבודה בכל אוגדה, אגף ופיקוד, ולהפוך אותו לתוכנית אופרטיבית סדורה ושלמה, שבסופו של דבר, לאחר גלגולים רבים, תגיע עד לרמת הגדוד ולכל חייל וחיילת בצבא".

איך בונים פקודה מטכ"לית?

העבודה על הפקודה מתחילה מדי יום, בפורום חשיבה של המטה הכללי, בראשות לא אחר מאשר - ראש המטה הכללי. אפשר להסתכל על זה כמעין ישיבת קריאייטיב, רק שבה ממש לא מדברים על רעיונות לעיצוב שלטי חוצות או סלוגן למשקה חלבון חדש. בישיבה הזו דנים בכובד ראש בהתפתחויות בשטח, ומפענחים מהן ההתאמות שצה"ל צריך לעשות כאן ועכשיו.

משם עוברים לשני צירי פעולה עיקריים - אופרטיבי ומבצעי, כשההבדל העיקרי ביניהם הוא תוקף הפקודה. הראשון עוסק בתכנונים לטווח זמן ארוך יותר, שבסופו של דבר יהוו בסיס למבצעים שונים בגזרות קרובות ורחוקות. הצד השני מותאם לתמונת המצב העכשווית ביותר בכל ממד, ויכול לצאת לפועל באופן מיידי. "אנחנו מבינים שהמלחמה רב-זירתית, כמו בכל השנתיים וחצי האחרונות. לכן, היכולת לחבר בין איראן, לבנון, החות'ים והחמאס ברמה התכנונית, היא קריטית", מסביר רס"ן צ'.

שניהם מורכבים מ3- שלבים עיקריים. ראשית - 'עיצוב': כאן יוצרים את ה'תכלית', מושג מהותי שחשוב להסביר, כי הוא פשוט לא קיים מחוץ לישיבות מטכ"ל. בעצם מדובר במטרת-על, שאותה אנחנו רוצים להשיג כצבא. צריך לחשוב על זה כמו קו מנחה שלאורו פועל המטה הכללי.

תהליך ה'עיצוב' לא נשאר רק בגבולות הבור, אלא מתרחב לכלל הצבא. "במקביל לאותן ישיבות, אנחנו מתייעצים עם הגורמים הרלוונטים בפיקודים או האגפים", מבהיר הרע"ן, "מבררים את תמונת המצב בהסתכלות עתידית, חושבים היכן יש לבצע מהלומה או להעמיק שליטה צבאית כדי לסכל איומים".

וזה מוביל אותנו לשלב השני, הרעיון. כעת הזמן לבנות את התחבולה הספציפית, שתאפשר את השגת התכלית בעזרת הממצאים שאספנו עד כה. זה אומנם נשמע מסובך, אבל 'בסך הכול' מדובר בהגיית הדרך בה נפעל כדי להגיע למטרת העל.

מכאן, אנחנו עוברים לבניית 'הוראת התכנון'. ברמה זו, מתחלקים אנשי התכנון לקבוצות, כל אחת מהן תפקח על הנושא שרלוונטי אליה. נציגי אכ"א, יהיו אחראים על הוראות כוח האדם, ואנשי פיקוד הדרום לדוגמה, יופקדו על התאמת המשאבים לגזרה, אותה הם מכירים היטב.

בסופו של דבר, לאחר 'רג'קטים', ותיקונים, כל הסעיפים מאוגדים ומוגשים לרמטכ"ל, שמציג אותם לדרג המדיני ומקבל מהם הערות. ולאחר שגם אלה מיושמות - הפקודה סוף סוף מוכנה. חשבתם שזה הסוף? תהליך כזה, ארוך ככל שיהיה, מסמל רק את ההתחלה של מבצע. כעת, יעבור השרביט מצוותי התכנון לכוחות המבצעים בכל קצוות הצבא - בים, באוויר וביבשה. אבל גם כאן, יש קאץ' אחד נוסף ואחרון.

"ייתכן ואני יוצאת למערכה או מבצע עם תוכנית שמספיקה לי ל-X זמן, מהרגע בו מכת הפתיחה מובצעה, אני אעסוק בלבנות את ההמשך", מסבירה סגן נ', קמ"ד איראן בחטיבת המבצעים, "אני נכנסת להערכות מצב, ומבינה שנצטרך להתגמש ולתכנן קדימה: מה נתקוף, איזה מבצעים יצאו לפועל, איך דואגים שההצהרה של דובר צה"ל לציבור מחוברת למצב, ומה צריך לעשות כדי להמשיך לפגוע באויב. בסוף, בחירום הכול על דופק גבוה כדי לשמור על סנכרון מוחלט בין הגופים".

כל אחת ואחת מהן הוצגה למטה הכללי במוצב הפיקוד העליון, במעין טקס סמלי קטן, ממש ברגעי היציאה לפעולה. מהן נגזרת מדיניות הפעולה של הפיקודים והאגפים, שיורדת מטה בכל הצירים. מדובר במסמך באורך עשרות עמודים, בסיווג גבוה ביותר, שמאוגד בצורה קפדנית - בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. וכך, סעיף אחר סעיף נכתבות המילים שיקבעו מה יקרה מחר.

בין השאגה לארי

"ביום ע', בשעת הש', ,28/02/26 בשעה 08:10", מקריאה סגן נ', את המילים שפותחות את הפקודה של 'שאגת הארי'. "דיברנו על הש' הזה כל כך הרבה, כל התכנונים לפני שהובילו לשנייה הזו בה המטוס ממריא, הפצצה הראשונה מוטלת, כל סוללות ההגנה עוברות למצב מיידי, וההתרעות יוצאות לציבור".

ובתור מי שהתכונן למערכה הזו זמן רב לפני, רס"ן צ' ממשיך: "אם אני צריך לחשוב על פקודה שאיתגרה אותי מתחילתה ועד סופה - זו פקודת ההפעלה הזו". כבר במכת הפתיחה של המבצע חוסל מנהיג משטר הטרור האיראני, עלי ח'אמנאי.

"הרגעים הכי זכורים לי, היו השעות שלאחר מכת הפתיחה, שכבר ידעתי שתקפנו את ח'מינאי. זה היה בבוקר של שבת פרשת 'זכור', ובזמן שבבתי הכנסת קראו 'תמחה את זכר עמלק', אנחנו ביצענו", הוא משחזר את הרגעים המותחים, "ישבנו בחמ"לים תוך כדי שמנסים להבין אם הצלחנו או לא הצלחנו - זה היה פשוט מורט עצבים".

"התהליך די דומה ברוב המקרים, והידע שרכשנו בשלל הגזרות עוזר לנו להיות מדוייקים יותר במבצעים מסובכים כמו 'שאגת הארי' ו'עם כלביא', רק שבשני המבצעים האלה העבודה לפני כן הייתה הרבה יותר ממודרת ומסוגרת", הוא ממשיך ומסביר, "ניהלנו הרבה פגישות, בהן כל אחד נותן את הזווית והחלק שלו - עד שהיצירה מורכבת. אם תרצי, כל גוף הוא כלי נגינה, ענף תכנון כותב את חוברת התווים, והרמטכ"ל הוא המנצח על התזמורת המשונה הזו".

"אני חושבת שכשהבנתי שאנחנו יוצאים למבצע, ומחר המציאות תראה לחלוטין, גם נפלה עליי ההיכרות עם גודל האחריות שיש עלינו כאן", מודה סגן ר', "בגלל שרוב העבודה כאן היא אופרטיבית, ומיועדת לטווח הארוך, לא תמיד אנשים זוכים לראות את הפירות למה שהם עושים. אנחנו משרתים כאן בתקופה שדווקא הדברים קורים מאוד מהר, וזה מרגש לראות את המילים שכתבת וחשבת מול העיניים".