מזהים את האמר"ל? רואים שזה לא הלילה הראשון שלכם בשטח
מה זה אומר 'להגביר כוכבים'? איך אפשר לראות משהו בחושך מוחלט? ולמה לוחמים מסתכלים על רכבים דרך גלאי חום גם באור יום? לכבוד חנוכה - החלטנו דווקא לאמץ את קלישאת 'באנו חושך לגרש', ולשים 8 עשורים של אמר"ל צה"לי תחת הזרקורים
21.12.25
0
מהמבצעים הליליים בימי הקמת הצבא הישראלי הצעיר, דרך הציוד 'המגושם' שהגיע ארצה בשנות ה-60, ועד לעשרות אלפי המכשירים המתקדמים שמשמשים את הלוחמים היום - אמצעי ראיית הלילה בצה"ל עברו לא מעט גלגולים לאורך 8 עשורים.
'50
בצל פצמ"ר לאור ירח
הלילה שקט, רוח נושבת בענפים ובגבעולים, ואתם מתגנבים כפופים לצד אנשי יחידה 101. עיניכם פתוחות, והאישונים המורחבים מנסים להתרגל לירח המלא, שהמבצע תוזמן במיוחד לאורו. אך אותו מקור טבעי שמשרת אתכם, מסייע גם לאויב האורב ממרחקים. ולפני שאתם בכלל חושבים להדליק פנס - קחו בחשבון שעליו להיות מכוסה בבד כדי שלא לחשוף חלילה את הכוח.
מי שבכל זאת מאפשרים את ההתקדמות בעלטה הם הגששים, שגדלו בפלמ"ח וחיים את הלילה עם אוזן קשובה לכל רחש בקרקע. בשנים הבאות, יצטרפו לארסנל כל מיני זיקוקים ומרגמות תאורה: אמל"ח מיוחד שנורה לגובה רב או מוטל ממטוס, ו'שופך' אור זמני מעל לזירה. אבל אמצעי התאורה האלו שונים מאמצעי ראייה - שמטרתם היא להיות רואה ואינו נראה בחסות החושך.
'60-'70
באהבה מוייטנאם
ללא אמצעי ראיית לילה (אמר"ל), כמעט חצי מהיממה מתבזבזת מבחינה מבצעית - וזה מבלי להתחשב במקומות החשוכים גם במהלך היום. הכוחות האמריקאים בג'ונגלים הסבוכים של ויטנאם הבינו זאת היטב, ומיהרו לעדכן את מפעלי האמל"ח בבית, ולהתפתח בהתאם.
וכמו הרבה 'אופנות' מחו"ל, חלק מהחידושים שפותחו בצורה הזו נקלטו בצה"ל באמצע שנות ה-60 וה-70. הם הותקנו בעיקר על גבי טנקים, מהכלים הבודדים שיכלו לשאת את משקלם הרב. כוחות חי"ר נהגו לנצל את הראייה הזו לטובת מבצעים משותפים שכונו 'מארבי ארטישוק', אבל זה היה רק פתרון ביניים.
צילום (מימין עליון ועם כיוון השעון): אבי שמחוני, בר-עם מיכה, ורד אברהם, ועמוס צוקר | ארכיון משרד הביטחון
כבר בתקופה ההיא החלו להתגבש שתי שיטות ראיית לילה מרכזיות שמוכרות לנו היום:
מגבירי אור כוכבים (מא"כ / SLS)
SLS - או כפי שנהגו הכוחות להגיד: 'שיראו לאן שהולכים'. גם בשטחים החשוכים ביותר, כמעט תמיד ניתן למצוא אור כלשהו - מפנסי רכבים, זיהום אור של עיר סמוכה, וכן, גם מהכוכבים עצמם. מכשירים מהסוג הזה מעצימים את התאורה הקלושה באמצעות האצת הפוטונים (חלקיקי האור) הנקלטים מהסביבה. התמונה שנוצרת צבועה בירוק - הצבע הנוח ביותר לעיניים שלנו לאורך צפייה ממושכת.
אמצעי ראייה תרמיים
כל גוף בטבע פולט טמפרטורה ייחודית לו המכונה 'חתימה תרמית'. גלאי חום מזהים את ההפרשים המזעריים האלו, ממירים אותם לאותות חשמליים, ומפיקים תמונת פיקסלים דינמית. זאת בעזרת עדשות סיליקון (לטווח קרוב) או גרניום (לטווח רחוק). ככל שגלאי החום קרים יותר - כך הם רגישים ומדויקים יותר. התוצאה המתקבלת היא 'מפת חום' בגווני שחור, לבן ואפור - שמאפשרת לזהות במדויק גם מחבלים במסתור.
'80-'90
שפנפנים, שי"רים והצפון המתחדש
"שנות ה-90 היו תקופה מאוד מעניינת", נזכר סמ"ר (במיל') ג', שהיה אז אחראי אמל"ח בסיירת צנחנים, "עד אז, יחידות מיוחדות היו נכנסות למבצעים ומארבי 'כוכב' קצרים בלבנון. עם הזמן הבינו שהדפוסים הקבועים של צה"ל פגיעים בפני שיטות הגרילה של חיזבאללה, ולא יחזיקו מעמד. בעצם הוחלט על שינוי תו"ל מעמיק: השהיות בשטח התארכו, והאמר"ל שהיה בשימוש הלוחמים נעשה מסורבל וכבד לסחיבה".
'מסורבל', כלומר, לכל מבצע נדרשו בלוני חנקן לקירור החיישנים וסוללות בכמות שהייתה שוקלת 10 קילו בפני עצמה, וזאת נוסף לאוכל, מים, ביגוד חורפי ותחמושת. מספר לוחמים היו מתחלקים ביניהם בפק"ל הענק - מכשיר, בלונים, מצברים, שבעת הצורך מתקינים על חצובה (ודואגים לקרר למינוס 200 מעלות). מזל שבתקופה הזו, החל 'רנסנס' בעולם הטכנולוגיה הצבאית, ובשוק האזרחי צץ מוצר מהפכני בגודל מצלמת יד.
משמאל: מערכת האמר"ל 'שי"ר' לאחר הקשחה מקומית ראשונה מימין: המערכת לאחר הקשחה מסודרת
סמ"ר (במיל') ג' מסגר עבור לוחמי אגוז עדשת אמר"ל שספגה רסיס והגנה על המשתמש
‘מצנפת’ אמר”ל ששימש בשייטת, עם כפתורי שפועלים במגע מתחת למים. סמ”ר ג’ סימן את המערכות הראשונות בשם ‘אבו מוצנוף’ - כינוי שהתקבע עד ליישור הקו במחסנים.
"המכשירים האזרחיים הראשונים שנקלטו היו צריכים לעבור 'הקשחה' מקומית כדי שיתאימו לצבא: הגנה חיצונית, אטימות לגשם, כפתורים רציניים שיהיה אפשר להפעיל גם בקור עם כפפות עבות", מספר סמ"ר (במיל') ג', "אבל בסוף, מבחינת הלוחם בקצה, היכולת לראות בלילה מבלי להתעסק בשטויות טכניות הייתה קפיצת מדרגה - כמו 'unlock' לחוש חדש".
היום וקצת מעבר
כדי להבין במה מצטיידים הכוחות שלנו היום, צריך רק לרדת למחלקת האמר"ל במפעל האלקטרואופטיקה במש"א תל השומר, או לאחד ממקביליו בדרום והצפון. מעבדות הקומה הראשונה עמוסות באמצעים תרמיים, כולם תוצרת כחול-לבן, בעוד שאלו שבקומה מעל מוקדשות למא"כים. בכל אחת מהן אפשר לפגוש צוותים מקצועיים העוסקים באקספרטיזה, ניתוח תקלות, שיקום האמצעים ופיתוח מענה הנדסי אל מול הצרכים המבצעיים.
בין המשקפות הרבות, שפתקי נייר מרמזים על שיוכן ליחידות המתמרנות בשטח, הדגים לנו ס' מפקד המפעל, ע"צ א', איך דברים נראים דרך העינית הירקרקה.
למה רק לעין אחת? מפני שהצלף במילא 'קורץ' לתוך הכוונת
