הלוחמים שנפצעו בעזה חזרו ל-D9 שנפגע מ-RPG ושב לגדוד. צפו

שישה ימים לאחר שנכנסו לתמרון, נפצעו סרן יונתן בן חמו, מפקד הכלי, וסמ"ר איתי גבאי, לוחם ב-603, כתוצאה מפיצוץ RPG שפגע ישירות ב-D9 שלהם. האירוע, שהיה קשה ומסובך, הפך לסיפור של נחישות וגבורה, ובשבוע שעבר קיבל מעין סגירת מעגל, כשאותו דחפור שהגיע במצב 'טוטאל-לוס' למש"א (מרכז שיקום ואחזקה) - חזר לגדוד.

"ברגע הפיצוץ לא הבנו מה קרה", משחזר סרן בן חמו, "הכלי היה מלא עשן, נסוגנו לאחור, וכשלא הצלחנו לפתוח את הדלת, יצאנו מהחלון". במבט לאחור, החלטה זו שלקחו בשבריר שנייה - ככל הנראה הצילה את חייהם. 

פגיעת ה-RPG הותירה אותם חבולים, עם פציעות מורכבות. סרן בן חמו איבד את רגלו השמאלית, והתחיל תהליך שיקום ממושך וסמ"ר גבאי ספג רסיסים בגופו. "צריך לנסות להסתגל למצב", הוא מודה. "ההתחלה מורכבת, לא רציתי שיסתכלו עליי אחרת - אך עם הזמן למדתי להתמודד עם הצלקות. הפיזיות, וגם הנפשיות". 

במקביל לשיקום הלוחמים - בחטיבה הטכנולוגית החלו לתקן גם את כלי הצמ"ה הפגוע. "מעבר לכך שמדובר במכפיל כוח שנדרש לשדה הקרב, הוא מייצג משהו יותר עמוק", מסביר סא"ל פורסאן, ראש תחום צמ"ה, אשר לקח חלק מהותי במשימה. 

"זה סמל של נחישות ואומץ", ממשיכה אותו מיד אל"ם ד', רמ"חית תקיפה ותמרון בחט"ל. "והתיקון משדר מסר ברור - אנחנו לא מוותרים עד שננצח. וכשהוא יחזור לשדה הקרב, זו תהיה סגירת מעגל לגדוד וגם לצוות שלנו".

שחזור ה-D9 זו לא עבודה של מה בכך, אלא תהליך מורכב ותובעני: כל כלי נבחן לגופו כדי לוודא שאכן אפשר להחזיר אותו למעגל הלחימה. 

"יש שני חלקים משמעותיים בתהליך", מפרט בפניי סא"ל פורסאן, "הראשון הוא הליך כירורגי שיורד לפרטים הכי קטנים, ומתבצע בשיתוף עם חברה אזרחית. בודקים כל בורג ושבב, ומוודאים שיחזרו לעבוד ממש כמו לפני הפגיעה. החלק השני מתרחש במש"א. שם אנחנו מחליפים מכללים ודואגים לחזות הכלי - שיראה כמו חדש".

לאחר שנה וחצי של טיפולים ממושכים חזר ה-D9 לעמוד איתן במש"א. "ד' התקשרה אליי לבשר לי שהתהליך הושלם, והזמינה את איתי ואותי לטקס ההשקה", מספר סרן בן חמו, "זה היה ממש מרגש. בתמרון, וגם בשגרה - הדחפור היה הבית השני שלנו. היינו אוכלים שם יחד, ואפילו ישנים". 

'חנוכת הבית' המחודשת הזו, סגרה את המעגל שנשאר פתוח במשך שנה וחצי: "לראות D9 הרוס, זה כמו להסתכל על סתם חתיכת מתכת. אבל כשמכירים את הסיפור מאחוריו, את הפציעה שלנו - הכול מקבל משמעות שונה". 

עבור אל"ם ד' וסא"ל פורסאן לחזות בהתרגשות הלוחמים לנגד עיניהם, הצדיק את העבודה הקשה. "כשאנחנו מדברים על קשר האדם וחברו, אנחנו מתכוונים ללוחמי ההנדסה וכלי הצמ"ה", אומרת אל"ם ד' ועל דבריה מוסיף סא"ל פורסאן: "לראות את יונתן ואיתי עולים על הכלי חזרה - זו תחושת סיפוק אדירה".