איך בונים נמ"ר? מסע בעקבות הנגמ"ש הישראלי הראשון

כבר כשנכנס לשדה הקרב, עקבות הזחל שלו מחקו את של הפומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי) והאכזרית ששלטו בעולם הרק"ם. אותם הסימנים שהותיר אחריו, צבעו את שדה הקרב בכחול-לבן כאשר לראשונה, הושק הנגמ"ש הישראלי הראשון - הנמ"ר. הוא נולד מתוך טנק המרכבה, אך עם הזמן הפך בעצמו לבסיס של שכלולים נוספים.

"הנמ"ר הביא עמו בשורה לחטיבות החי"ר המתמרנות", חורצת רס"ן ר', מפקדת בית מלאכה 'רקיע', בו נבנה ופותח. "לפני הגעתו לשטח, תנועת הלוחמים הייתה בעיקר רגלית ולא ממוגנת - הוא לגמרי שינה את חוקי המשחק. במלחמה הבנו וראינו עוד יותר את חשיבות הכוחות הרגליים - והכלי הזה הוא חלק מהותי בביצוע המשימה".

לפני שהונפק רשמית לחטיבות החי"ר בשנת 2010, הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) החל את דרכו במפעל המרכבה והרק"ם במש"א 7000. אחרי חודשים של תכנון ועדכון גרסאות בשיתוף עם מנת"ק (מנהלת המרכבה והרק"ם) במשרד הביטחון, ובהתאם לדרישות המבצעיות מזרוע היבשה - הוא גובש לצורתו הסופית. הפרויקט שם לעצמו כיעד לספק ללוחמים מענה של תנועה עם רק"ם ממוגן, שאינו תלוי בתוצרת חוץ. 

עוד בכניסה למפעל, קשה שלא להבחין במכונה העוצמתית שניצבת מולנו. אך לפני שהוא קורם זחל וצריח, מסבירה רס"ן ר', הנמ"ר מתחיל כאן מאפס: "הפלטות מגיעות לבית המלאכה הראשון במצב גולמי. לאחר מכן, יעברו הליך של חיתוך, כיפוף והשחזה באמצעות מכונות ייעודיות".

הריתוך מסכם את החלק הראשון במסע: משטחי הפלדה מרותכים זה לזה בדיוק, עד כדי שלדה מוגמרת הנקראת בשפה המקצועית 'תובה'. לפני שהגוף יתקדם הלאה בפס השינוע של הנמ"ר - מחכה לו שלב קריטי בהחלט.

"התובה ממשיכה לעיבוד השבבי. שם מוודאים כי ממשקי החיבור מדויקים ככל הניתן", מפרטת רס"ן ר', "על גוף הנמ"ר יותקנו מספר מערכות, בין אם מדובר במנוע או במנגנוני הגנה אקטיבית. כל רכיב כזה חייב להתחבר באופן מושלם על מנת שהכלי יגיע לצורתו המוגמרת והבטוחה".

מלבד בדיקת התקינות בשלב זה, בתום כל 'תחנה' נערכת בחינה נוספת: "היא נעשית על ידי גורמים מקצועיים שעוברים על כל התקנה לאורך התהליך. הם מחפשים אי דיוקים או האם יש משהו שלא יושב כשורה, ואנחנו מיישמים את ההערות". 

את המשך התהליך, היא מתארת כמעין 'פאזל' - לוקחים כל אחד מהחלקים הקיימים ומרכיבים אותו במקום המיועד לו. "אם עד כה כלל העבודה נעשתה מאפס במש"א, עכשיו לתמונה נכנסת התעשייה הישראלית, שמשלימה את הייצור של הנמ"ר", מבהירה רס"ן ר'. המנוע, המיגונים, ומערכות הגנה אקטיביות בין היתר - כולן מגיעות מכל קצוות הארץ בערכות מוכנות למפעל. 

"כל שלב בתהליך קורה באופן סדור, עם סד"פ מובנה", היא מספרת, "החלקים אומנם מגיעים מוכנים מתעשיות אזרחיות, אך במש"א מרכיבים פריטים מכניים נוספים שתומכים את המערכות האלו, ומתאימים אותן לכלי - כך מגיע השלם". 

כבר יותר מעשור שהנמ"ר מוביל את לוחמי החי"ר, ועם הזמן וההתפתחות המבצעית, העדכונים והשפצורים מגיעים מטבעם: "אפשר להגיד שבשנתיים האחרונות אנחנו מייצרים גרסה 2.0 של הכלי. היא משודרגת גם בהיבט המכני, וגם במערכות הבקרה והשליטה. לדוגמה, הוספנו צגי טאץ' המנגישים ללוחמים מידע באופן יעיל יותר". 

אך השדרוגים לא מסתיימים כאן. מעבר למודל המוכר, למדו להנגיש את הנמ"ר ליחידות נוספות עבור ביצוע משימות בשטח. הכירו את הנמר"ה - נגמ"ש מרכבה הנדסי. "לנמ"ר נוצרו עם הזמן משפחה של גרסאות שונות, שאחת מהן היא גם הנדסית", מתארת רס"ן ר', "הבסיס אומנם זהה, אך כבר מפס הייצור אנחנו מטמיעים התאמות שיסבו את הכלי לביצוע משימות בעלות אופי קצת אחר". 

"זה מתבטא במערכות לסיכול מטענים, בתשתיות, וטיפול בשטחים שייתכן ואורבת בהם סכנת מיקוש", היא ממשיכה, "כיום, המלחמה הביאה איתה שפצורים לביצוע בשטח, והורכב אפילו מערך לנשיאת חבלה באופן בטיחותי יותר". לצד הנמר"ה, נולד גם נמ"ר אחזקה, הנושא ציוד תיקונים עם התקן הנושא חלקי חילוף גדולים - וישנן עוד גרסאות רבות נוספות. 

"הפלטפורמה הזו רצה כבר 15 שנה, ורק ממשיכה להשתכלל", מסכמת מפקדת בית המלאכה. הנמ"ר פרץ את הדרך במסלול הרק"ם והנגמ"ש הישראלי, "אם עד אז הסתמכנו על ייצור זר, כיום יש לנו את הכוח לייצר פיתוח חדשני משלנו במש"א - פתרון שהביא איתו הרבה עצמאות למדינה".