טקס ההתייחדות השנתי עם זכר חללי חטיבת הצנחנים

טקס ההתייחדות השנתי עם זכר חללי חטיבת הצנחנים התקיים בשבוע שעבר (חמישי) באנדרטת הצנחנים, בראשות מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, ובנוכחות המשפחות השכולות, מפקדי וחיילי החטיבה בעבר ובהווה.

"שמי אבנר כהן, אח שכול", אמר נציג המשפחות השכולות, אבנר כהן, אחיו של סמל עדי כהן ז"ל, "תואר כל כך מכובד, שאיש לא מעוניין לזכות בו. עדי נפל בקרב קשה בערב ט' באב, 2.8.2006, חודש בדיוק לפני שהספיק לחגוג 19, והיה לחלל הצעיר ביותר במלחמת לבנון השנייה. לשכול אתה נולד ב'הפתעה' - בלי הריון או צירים, בלי הכנה מוקדמת לעיתוי או לדרך. מסוג הדברים בחיים שמגיעים בלי הזמנה, ומבלי שיש לך יכולת להשפיע עליהם".

"הסיפור המופלא שלי מתחיל בשיחה מהמפקד שלי, שמבקש ממני להצטרף לסבב מילואים בן 100 ימים בדרום לבנון. כשהבנתי עם איזו חטיבה ובאיזה תאריכים מתבצעת התעסוקה לא יכולתי לסרב לסגירת המעגל שהמקום זימן לי, אותם התאריכים באותה גזרה עם אותם הכוחות בדיוק, רק בהפרש של 20 שנים".

"20 שנים שאני חי את לבנון", הוסיף נציג המשפחות השכולות, "את הכפרים, השבילים והשמות - וכל זה מתוך שברי סיפורים ותמונות בודדות. 20 שנים שבהן אני מנסה לדלות כל פיסת מידע שתיצור עבורי רצף זיכרון מהחוויות האחרונות בחייו הקצרים כל כך של אחי הצעיר, עדי הי"ד. פתאום, אחרי 20 שנה, זכיתי לחוות בגוף ראשון ולא רק דרך תמונות וסיפורים את אותם הנופים ואת אותן החוויות. ממש צנחן מהמניין. וזה הרגיש לי כל כך טבעי".

"אבל יותר מכל, זכיתי לחוות מקרוב את החטיבה האדומה במלוא הדרה - החטיבה שעדי כל כך אהב".

"משפחות יקרות", אמר מפקד חטיבת הצנחנים, אל"ם רועי צוויג-לביא, "עבורנו יקיריכן אינם שמות חקוקים באבן, ואינם רק תמונות על לוחות הזיכרון. הם אנשים שחלקנו עימם את האבק, את הצחוק ברגעים הקשים, את הפחד ואת תחושת השליחות. הם האחים שלנו, חברים ופקודים שהשאירו חלל עצום שאין לו תחליף".

"העבר אינו כובל אותנו לאחור - הוא המעניק משמעות למסע שאנו צועדים בו היום. כל לוחם צעיר שמקבל את הכומתה האדומה מקבל לידיו לא רק בד וסמל, אלא את מורשתם של אלה שנפלו למענו. אנו מתחדשים - כי אנו זוכרים. אנו מתחזקים - כי אנו לומדים מדרכם. ואנו ממשיכים לפעול ולנצח - כי אנו חייבים להם את חיינו. אני מצדיע לנופלים, ומחבק אתכן מעומק הלב, משפחות יקרות. יהי זכרם ברוך".