איך זה נראה כשהמשפחה והצבא הופכים לאחד? פרויקט מיוחד

משפחת גולני

כבר בכניסה לבית, אנחנו מבינים שהגענו למקום שכולו גולני. כל רכב חונה מעוטר בעץ המוכר, על השער אינספור דגלים ירוקים-צהובים ואפילו היין על שולחן החג נושא את שם החטיבה - שעוברת כאן מדור לדור. 

הראשון להצטרף היה ניסים, האב, שהתגייס בנובמבר 1984 לגדוד 51. במרוצת השנים, גם שלושה מתוך ששת ילדיו בחרו בחטיבה החומה. בנו הבכור, סרן (במיל') א', התגייס ב-2010 לאותו גדוד ונמצא כיום בקורס מ"פ. אחריו, שמר גם סרן (במיל') ר' על המסורת - והתגייס לגדוד 13 ב-2014. 

 "זה היה ברור שהולכים בעקבות אבא. אין פה שום שאלה - גולני זה חלק בלתי נפרד מהאווירה בבית", משתף אותנו סמ"ר ז', בן הזקונים והתוספת האחרונה של המשפחה לחטיבה.

כששאלנו את הנכד הצעיר של ניסים אם גם הוא 'יהיה גולני', הוא אומנם השיב: "לא, אני רוצה בכלל עוקץ". אבל אנחנו בטוחים שנראה גם אותו מצטרף למסורת המשפחתית. 

משפחת שריון

כשנכנסנו לבית המשפחה, קיבל את פנינו סבא אביהו. הוא לחץ לנו את היד בחיוך, ואחרי מבט חטוף בכומתות הירוקות שלנו, אמר בחצי צחוק: "אני לא מאמין שאני נותן לחיילים בלי כומתה שחורה להיכנס אליי הביתה". במשך שנים, מאז גיוסו בנובמבר 1963, הוא שירת בחטיבה 7 והעביר את מורשת השריונרים לבנו ולנכדיו. 

ואכן כמוהו, גם בנו, אורן, שגדל על "האדם שבטנק ינצח", התגייס בנובמבר 1991 ל-188. הוא המשיך בנעליי אביו, יצא לקצונה ושירת כסמ"פ בחטיבה 460. 

באוגוסט האחרון, הגיע תורו של הנכד הבכור איתי להתייצב בלשכת הגיוס. לכולם במשפחה היה ברור - 'הוא פשוט שריונר, לא פחות ולא יותר'. גם רב"ט איתי, שואף לצאת קצונה ולהמשיך את המסורת בחיל.

מדור לדור - סבא אביהו, אבא אורן ורב"ט איתי

משפחת זרוע הים

עוד מילדות, הייתה מוקפת טוראי לטם בסיפורים על זרוע הים. שני הוריה, שי ולימור, שירתו בבסיס חיפה, וזה היה המקום בו נפגשו לראשונה - ליד המזח. לכן, כשהגיוס התקרב זו אפילו לא הייתה שאלה באיזה חיל תשרת. 

אך האהבה למרחבים הכחולים לא נולדה משום מקום. גם סבא של לטם שירת באותו בסיס. ולבנו, רנ"ג (במיל') שי, היה ברור שהספינות מחכות לו. הוא התגייס בקיץ 87' כעתודאי והגיע להיות חשמלאי במחלקת מהו"ב בפלגה הטכנית, שם שירת עד שחרורו.

ובין הספינות והכלים בבסיס חיפה, הכיר את אשתו לימור, ששירתה בתור רל"שית בפלגה. השניים קבעו להתחתן סמוך לתאריך השחרור וגידלו 4 בנות, כמובן בקרבת הים של חיפה. 

שני עשורים לאחר מכן, הגיעה תורה של בתם להצטרף לשורות צה"ל. ואחרי שגדלה על מורשת שכולה ים - התשובה הייתה ברורה. ואכן בפברואר האחרון היא המשיכה את המסורת ארוכת השנים במזח החיפאי והתגייסה לתפקיד מאמנת סימולטור בבה"ד זרוע הים.

משפחת 551

משה ז"ל התגייס לצנחנים במאי 1965. לאחר מספר שנים, ב-1968, הוא לקח חלק פעיל בהקמת גדוד 697 - מתוכו נוסדה חטיבת המילואים 551. מאז ועד פטירתו בשנה שעברה, המשיך לשרת בגדוד, ולפי בניו, היווה עמוד תווך ודמות מרכזית באווירה.

בעקבותיו, גם בנו הבכור, רס"ב (במיל') ע', התגייס לצנחנים ועם שחרורו המשיך לשרת לצד אבא. כעבור מספר שנים, אחיו הצעיר, רס"ב (במיל') ר', התגייס גם הוא, לפלחו"ד צנחנים. מאוחר יותר, כשרצה לחזור למילואים - הוא ידע בדיוק לאן יגיע. 

במשך שנים נלחמו האב ובניו כתף אל כתף בגדוד 697. וכששבו הביתה מהמילואים, הביאו איתם קשר מיוחד, חוויות וסיפורים שרק הם מבינים. במלחמת לבנון השנייה, אף נלחמו שלושתם יחד, משה ז"ל וע' באותו צוות קרב, ור' בתור החובש הגדודי.

ב-7 באוקטובר, התייצבו שלושתם בבסיס האוגדה. במשך חודשים, שירת משה ז"ל בתפקידים עורפיים, מתוך דאגה לבניו שניצבו בחזית, לגדוד ולחטיבה - שהיו המשפחה השנייה שלו. 

בין סבבי המילואים, הוא הגיע לבקר את ע' ור' בקדמית של היחידה. באופן סימבולי - זה היה המפגש האחרון של שלושתם לפני פטירתו, במקום שהיה למפעל חייו. 

משפחת טנ"א

אב המשפחה, רנ"ג ב', התגייס כבר לפני 37 שנים, בפברואר 88', ומאז לא עזב את חיל הטנ"א. כיום, הוא משרת כבוחן נשק ומנ"ע בבא"ח כפיר. אחרי שנים ארוכות במקצוע, האהבה הגדולה למקום שירותו, אותו מכירים ילדיו מגיל צעיר, כנראה חדרה למשפחה עמוק יותר ממה שחשב. 

זה התחיל בבן הבכור, רס"ל ג', שהתגייס ביוני 20' למסלול העתודה הטכנולוגית בחיל הטנ"א. והמשיך מיד לחיל המוכר לו כבר מהבית. כיום הוא משרת כמחט"פ עציון. אחריו ביתו האמצעית, סמל ט', לא ויתרה על ההזדמנות להצטרף למסורת המשפחתית, והגיעה גם היא לשורות הטנ"א במרץ 23' ומשרתת בענף חלפים.

ומרגע שנפתחה הדלת, הגיע תורו של ילד נוסף להצטרף - וכך גם בן הזקונים, רב"ט ט', התגייס לאותו מסלול העתודה והגיע ביוני 24' לתפקידו בחט"פ בנימין.

ולמרות שזה אולי נראה כמו צירוף מקרים, לא סתם הגיעה כל המשפחה לחיל הטנ"א. "זה היה ברור לכולנו מגיל צעיר שהולכים אחרי אבא", משתף רס"ל ג', "הבית שלנו היה מלא במסורת וסיפורים מאז ומתמיד, ולא סתם כולנו בחיל".