ערב מורשת למלחמת יום הכיפורים של פלוגת הסיור בחטיבה 14

"זה פסיכי לחשוב שאני יושבת עם חבר'ה מהפלס"ר", כך מספרת דינה פרצמן, אשתו של נחום שמר זכרונו לברכה שנפל במלחמת יום הכיפורים כשהיה מפקד פלוגת הסיור של חטיבה 14.

חטיבה 14 היא חטיבת שריון שהייתה החטיבה המשמעותית ביותר במהלך מלחמת יום הכיפורים, החל מפתיחת האש ועד לסיום המלחמה.
בערב המלחמה הייתה החטיבה פרושה לאורך תעלת סואץ, עם פרוץ האש ולמשך השעות הראשונות של הלחימה, הייתה החטיבה כוח השריון היחיד שעמד מול הצבא המצרי ובקרבות אלה ספגה אבידות כבדות.

אחת האבדות הקשות היה מפקד פלוגת הסיור, רס"ן נחום שמר שמוקלר ז"ל שנהרג בקרבות הבלימה ליד מוצב "מפצח".

אתמול התקיים מפגש פלוגתי מרגש במוצב ביתר עילית, בו פלס"ר 14 מבצע תעסוקה מבצעית ממש בימים אלה בחטיבה מרחבית עציון ומגנים על הציר והיישוב. הלוחמים של היום מגנים על אזרחי ישראל ברוח הלוחמים של מלחמת יום הכיפורים ובמצב המורכב של יהודה ושומרון היום. לתעסוקה המבצעית הגיעו כלל לוחמי הפלוגה מכל הדעות ומכל קצוות הארץ.

לערב המורשת הגיעה דינה, אלמנתו של נחום, לספר את סיפורו של נחום בלחימה במלחמה.

דינה משחזרת:
"נחום גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964 וראה את עתידו בשורות צבא הגנה לישראל והתנדב לחטיבת הצנחנים. לאחר הטירונות השתתף בקורס צניחה והוענקו לו "כנפי צנחן". לאחר מכן סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. בשנת 1965 סיים קורס קציני חיל רגלים, בבית-הספר לקצינים של צה"ל, והוענקה לו דרגת סגן-משנה.

הוא נשלח לשרת ביחידת חיל רגלים, שמרבית חייליה נמנים עם בני העדה הדרוזית, ושימש כמפקד מחלקת חי"ר. לאחר שסיים את השירות הסדיר, התנדב לשרת שנה אחת בצבא הקבע. הוא עבר הסבה מקצועית והשתלם בקורס קציני שריון, שלאחריו נתמנה למפקד מחלקת סיור בחטיבת טנקים. בתפקיד זה הועלה לדרגת סגן.

בשנת 1971 שב לשורות צבא הקבע ונתמנה קצין מבצעים במפקדת כוחות צה"ל בסיני. לאחר שהשתלם בקורס מפקדי פלוגות חי"ר, נשלח בשנת 1972 לשרת כמפקד פלוגת חיל-רגלים משוריין בגדוד טנקים בסיני. בתפקיד זה הועלה לדרגת סרן. נחום היה קצין בעל כושר מנהיגות, תפיסה מהירה ותושייה. הוא היטיב לקרוא את הקרב וידע למצוא פיתרון לבעיות קשות במצבי לחץ. כמפקד היה אהוב על חייליו ויצר קשרי רעות ואחווה עם חבריו לפיקוד על היחידה.

במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) נפגע נחום ונהרג בקרבות הבלימה ליד מוצב "מפצח".בשנת 1968 שוחרר מהשירות בצה"ל והצטרף לשירות הביטחון הכללי הוא איבטח את הנשיא ואת ראשי הממשלה. לפני המלחמה הוא איבטח את גולדה מאיר. בתקופת שירותו זו למד ערבית ומדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים.

שבועיים לפני יום כיפור, נחום היה בבית שישי שבת והילד שלנו היה חולה עם דלקת ריאות אבל הוא היה חייב לחזור לצבא אז הוא חזר ביום ראשון והפלוגה הייתה צריכה לחזור לעורף לעשות החלפה עם 401 בקו.

שיחת הטלפון האחרונה שלי איתו הייתה ביום חמישי לילה לפני מלחמת יום כיפורים, תכננו לעשות מפגש כל הקצינים לפרידה שלו להסבה לשריון.שאלתי אותו כמה אנשים יהיו לארגן את כל זה לארח והוא ענה לי בלא יודע מה יהיה, לא ידוע מה יהיה.

נסעתי להורים שלי עם הבן שלנו עופר, הייתי בהריון חודש שביעי ערב יום כיפור והוא לא מתקשר. הגיעה שבת, 10 וחצי בבוקר ואני מקבלת טלפון מאמא שלו והיא שואלת אותי אם יש כוננות ועניתי לה שאני לא יודעת. באותו רגע התקשרתי לאשתו של המח"ט, לאשתו של מג"ד 52, יצרתי קשר עם כל אחת שגם בעלה הלכו למילואים וגם הם ענו שהן לא יודעות על כוננות.

יצאתי למרפסת של המטבח שמשם רואים את איצטדיון הכדורסל והייתה התקהלות רבה של אנשים. החלטתי לרדת למטה לראות על מה המהומה אמרו לי "גברת עופי מפה" ואני הקשבתי והלכתי הביתה פחות מחצי שעה לאחר מכן הייתה אזעקה - זהו המלחמה פרצה. ירדנו למקלט לאחר שחזרנו הודעתי להוריי שאני חוזרת לבית הפרטי שלי ואמרתי שיבואו להודיע לי על נחום לפחות בבית שלי.

נסענו הביתה והגענו והתחלתי לחכות. לא שמעתי מנחום כלום ולא שמעתי מאף אחד כלום. אישתו של המח"ט הייתה מתקשרת אליי כל יום לשאול לשלומי ואני הייתי שואלת האם היא יודעת משהו. בדיעבד אני יודעת שהיא ידעה מהלילה הראשון עליו.

שבת לאחר מכן שפרצה המלחמה מודיעים ברדיו על 743 הרוגים. ואני בטוחה שמנחם לא חלק מההרוגים כי אני בטוחה שאם הודיעו על זה ברדיו אז לפני היו מודיעים לי פרטני וביום שני בבוקר אני יורדת לסופר לקנות מצרכים לעשות מרק לעופר. אני יוצאת ופוגשת את אמא שלי והיא אומרת לי "אני אעשה את המרק לכי תשתי קפה עם השכנה" ממש בית ממול.

אחרי 5 דק שאני מגיעה לשכנה אמא שלי מגיעה אחריי תופסת אותי ואומרת לי לבוא הביתה מיד ואני לא מבינה למה
דבר ראשון שאני עושה זה לצאת למרפסת ולראות אם יש אוטו צבאי. לא היה שום אוטו צבאי. אני עולה במדרגות ופתאום עומדים מולי 5 אנשים והבנתי מיד
אבל הגבתי בעיניין של הוא פצוע ובחיים לא חשבתי שקרה לו משהו לו ואז הבנתי והסבירו לי שנחום נהרג בערב הראשון ב18:40".

"זה ערב מרגש עם מורשת קרב חטיבתית משמעותית מאוד בשבילנו. אנחנו לוחמי ההווה של פלס"ר 14 וחשוב לנו מאוד לדעת על היסטוריה. כמו שפלס"ר 14 הייתה חטיבה סדירה שלחמה בחווה הסינית", מוסיף מפקד פלוגת הסיור כיום, סרן דן ריימונד, "הגיעו 50 שנים למלחמת יום כיפורים ואנחנו מאוד מעריכים את המורשת שמגיע לה. היה לנו חשוב מאוד לשמוע את הסיפור ממקור ראשון, ממישהי שנפגעה ברמה אישית. זה מאוד חשוב לנו לשמוע את דינה שתחזק לנו את עיניין המורשת של הפלס”ר. חשובה לנו הדרך ותחושת השייכות במורשת של החטיבה.