פרק טו

שאלה: האם חייל שלא מתקיימת במוצ"ש קריאת מגילה במוצב בו הוא שוהה, רשאי להצטרף בשבת לרכב שנוסע לצרכים בטחוניים (כגון סיור רכוב) כדי לשומעה בישוב סמוך? האם ניתן לצרף מגילת אסתר לרכב הנוסע לצרכים מבצעיים, בכדי שבמהלך נסיעתו יביאנה למוצב שכן, כאשר לא ניתן להביאה לשם במוצאי שבת? האם מותר לחיילים שהוקפצו בשבת למקום שלא מצויה בו מגילה לקחתה עימהם?

תשובה: כפי שנתבאר[1], נהיגה ברכב בשבת כוללת איסורי תורה רבים, שכן כל לחיצה על דוושת הדלק מציתה מאות הצתות במנוע הרכב, עצירת הרכב מפעילה את אורות הבלם האחורי, ועוד. לפיכך כתבו הפוסקים[2] שאף כשרכב נוסע בהיתר, אין לצרף אליו נוסעים או משאות שאין היתר להסיעם, שכן תוספת זו מצריכה הפעלה מוגברת של המנוע, ונמצא שנהג הרכב מרבה איסורי הבערה בגללם, וכל שכן נכון הדבר כשמאריך את הדרך בגללם, או כשעוצר במיוחד עבורם.

ברם, כבר העירו מפוסקי דורנו[3] שבמידה ומדובר ברכב כבד ובנוסעים בודדים או במשא קל, הרי שאין בצירופם השפעה על הפעלת המנוע, ועל כן אם אין מאריכים בגללם את מסלול הנסיעה, ואין עוצרים במיוחד עבורם, אין צירופם נוגע באיסור תורה, ומ"מ הורו הפוסקים, שאף במקרים שאין איסור עצמי בהצטרפות לנסיעה זו (כגון שהנהג ורוב הנוסעים אינם יהודים), יש להימנע מכך בשל עובדין דחול, זילותא דשבתא ומראית עין, ורק במקום צורך גדול ניתן להקל בכך.

אכן, במידה והרכב נוסע אל מחוץ לתחום, הרי שיש בהצטרפות אליו אף איסור תחומין (מלבד אם חל עליהם פטור מדין 'מחנה היוצא למלחמה'[4]), אלא שיש להוסיף שבגמרא[5]: "בעי רב חנניא, יש תחומין למעלה מעשרה (טפחים) או אין תחומין למעלה מעשרה? עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך - דארעא סמיכתא היא (והוא כמהלך על הקרקע), כי תיבעי לך - בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה", ומבואר בראשונים[6] שמכיון שספק זה לא ניפשט, לפיכך אין להחמיר ביציאה מעל עשרה טפחים אלא במקום שאיסור היציאה הוא מן התורה, ועל כן נהגו[7] להקל על המפליג בספינה בהיתר והגיע לנמל בשבת, שהואיל ואיסור תחומין בים אינו מן התורה, יש לו אלפיים אמה, ואינו כיוצא חוץ לתחום שאינו רשאי לצאת מד' אמותיו (ולשיטת הרמב"ם[8] שאין איסור תחומין חל בכרמלית מן התורה, יש שהורו[9] להקל בימינו, שאין רשות הרבים מצויה, בכל יציאה על גבי עמודים כעין אלו).

וכן פסק השו"ע[10]: "המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו, ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל. הגה, מיהו אם היה הולך בדרך זה כו' חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא".

אולם כתבו הפוסקים[11] שאין פטור זה חל כשנמצא בעגלה הגבוהה י' טפחים, שהואיל ורחבה ד' על ד' טפחים, חשובה כארעא סמיכתא, ומכאן שאף המצטרף לרכב גבוה היוצא אל מחוץ לתחום, אינו נמלט מאיסור זה. אלא שמצינו פוסקים[12] שמקילים אף בכך, מאחר והאדם סוף סוף נמצא למעלה מי'.

(מלבד זאת, כשרכב נוסע אל מחוץ לעירוב ועובר מרשות לרשות, יש בהובלת חפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה', אלא שמצינו באחרונים[13] שהקלו בשעת דחק לצרף חפצים לציוד שבין כך נדרש להוציאו, ולהעבירם יחד, מה גם שיש שנקטו[14] שכשהרכב נידון כרשות היחיד, אין בהעברת החפצים בתוכו משום איסור 'הוצאה').

ככלל, הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר עלולה להיות כרוכה באיסורים כהבערה (בהפעלה מוגברת של המנוע), העברה מרשות לרשות, ויציאה מחוץ לתחום, ואפילו לא יהיה בה משום איסורים אלה (מהטעמים שהתבארו לעיל), עדיין יש להימנע מכך בשל עובדין דחול ומראית עין^[15], ועל כן אין להצטרף בשבת לרכב הנוסע בהיתר לצורך שמיעת מגילה במוצ"ש, אלא יקראנה ביחידות. לעומת זאת, אין לחוש למראית עין בהעברת מגילת אסתר באמצעות רכב הנוסע בהיתר[16].

אומנם יש להקפיד שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהנסיעה והעצירה לצורך הבאת המגילה תתקיים אגב עצירה המיועדת ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדה, ושלא יתבצע תאום באמצעי הקשר לצורך הבאתה.

במקום שאין עירוב, יניחה ברכב לפני כניסת השבת, ואם הדבר לא נעשה, יטלטלה אל הרכב וממנו בדרכים המותרות[17]. במידה והרכב יוצא אל מחוץ לתחום, יקפיד להניח את המגילה ברכב במקום גבוה מי' טפחים מן הקרקע, ושאין בו שטח של ד' על ד' טפחים, וכגון שיתלנה בשקית בגובה ברכב[18],  ועיין לעיל תשובה יד.

כדי שהבאת המגילה בשבת לא תיחשב הכנה מקודש לחול, יש לעיין או ללמוד בה כבר בשבת[19]. כמו כן, הכנת הקריאה בשבת לצורך מוצאי שבת מותרת, משום שקריאתה נחשבת ללימוד תורה בשבת[20].

[1] ראה לעיל ח"ב פרק לו תשובה ו.

[2] ראה שו"ת יהודה יעלה ח"א או"ח סימן נח בענין רכבת קיטור.

[3] עיין בענין זה בשמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיפים סד ועא, ובספר תורת היולדת פרק יד סעיף ב.

[4] עיין באריכות בענין זה לעיל ח"ב פרק מו תשובה ג.

[5] עירובין מג ע"א.

[6] רמב"ם בתשובה סימן שי, מובאת במ"מ פכ"ז משבת ה"ג.

[7] ראה שו"ע סימן תד, וכן מוכחת דעת ראשונים רבים בביאור סוגיית הגמרא (שבת יט ע"א) המתירה הפלגה בספינה ג' ימים קודם השבת.

[8] בתשובה שם.

[9] רע"א בהגהותיו לשו"ע שם, ברם הביה"ל (שם ד"ה 'והואיל ואין בימים') תמה על כך, ולמד מלשון הרמב"ן, השו"ע והרמ"א שלא נקטו כן להלכה.

[10] שם.

[11] ראה ב"י (סוף סימן רסו) ומג"א (שם ס"ק ז) שנחלקו אם הרוכב מחוץ לתחום ע"ג בהמה עובר משום איסור תחומין, אך ציינו שאין פטור למעלה מי' חל על נסיעה בעגלה בגובה זה, לפי שיש בה ד' על ד'. וכן מבואר בערוך השולחן שם סעיף יג, שו"ע הרב שם סעיף ז, כף החיים סימן תד ס"ק ה, ביה"ל שם ד"ה 'ואין בכל אחד ד"ט', ובשו"ת זבחי צדק או"ח סימן כג.

[12] עיין שו"ת חתם סופר (ח"ו סימן צח) שלמד כן משיטת הרא"ם המובא במג"א (סימן רמח ס"ק ז) שנקט שאף כשקרקעית הספינה נמצאת פחות מי' טפחים מהקרקע, מ"מ אם יושב אדם בספינה למעלה מי', אינו מתחייב באיסור תחומין, ובאר החת"ס טעמו, לפי שכשהאדם עצמו נייח, ורק ה'קרקע' שתחתיו ניידת, אין להחשיבו כעובר על איסור "אל יצא איש ממקומו" (ורק כשהוא למטה מי', חשוב כעומד על הקרקע ממש, והקרקע קביעא), והוסיף: "ומכל שכן עגלה המתגלגל והאדם היושב עליו אפילו ברוחב ד' אין ניחא תשמישתא ואינו יכול לעמוד ולא לילך כי אם יושב כאסור שם, פשיטא שיש להתיר".

ברם, יש לציין שהחת"ס עצמו (שם סימן צז) חש לשיטות הראשונים האחרות, והחמיר בנסיעה בקרון גבוה (ועיין בדבריו שאף הוסיף שבטלטולי הדרך יש משום איסור תורה של פגיעה במנוחת השבת), ורק במקום צורך גדול, כגון לצורך נסיעת רופא, הקל (בח"ה בהשמטות סימן קצד) בהסתמך על שיטת רשב"ם (עירובין מג ע"א תוד"ה 'הלכה כר"ג') שכשהגוי מוציאו בעגלה (ואפילו אינה גבוהה י"ט) אל מחוץ לתחום אינו עובר באיסור תורה, ואף שלבסוף הרשב"ם חזר בו, היינו רק בגלל החשש שירד ממנה בשבת ויצא אל מחוץ לד' אמותיו. וכן הורה בשו"ת היכל יצחק (או"ח סימן כו) ע"פ הרשב"ם הנ"ל שחייל יעדיף יציאה מחוץ לתחום ברכב גבוה, על פני יציאה ברגל, ושכן מצינו בשערי תשובה (סימן שה ס"ק ה) שהביא שהנמלט אל מחוץ לתחום יעדיף יציאה ע"ג עגלה גבוהה, על פני הליכה רגלית.

ועיין עוד בספר תורת היולדת (שם הערה ג) שהביא בשם שו"ת שם אריה (אהע"ז סימן לג) ושו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק סימן קצב) שהקלו לצרף מלווה ליולדת הנוסעת ע"ג עגלה גבוהה י"ט (למניעת איסור ייחוד עם הנהג הגוי). ובאריכות בענין זה במאמר הרל"י הלפרין בספר הזיכרון לגר"י ניסים ח"א, ובספר שבת ומועד בצה"ל עמ' עז-פב.

[13] החפץ חיים בספר מחנה ישראל פרק לא סעיפים א-ג.

[14] שמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סה, ועיין לעיל ח"ב פרק מד תשובה יב.

[15] ועיין באריכות בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ד סימן יא) שחילק ע"פ שו"ת רע"א (תניינא סימן סח) בין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת המציאות, שאסרו חז"ל, לבין חשש מראית עין הנובע מטעות בהבנת הדין, שאינו בכלל האיסור, ועל כן אמנם אסרו חז"ל הצטרפות לרכבת הנהוגה ע"י גויים, בשל החשש שלא יכירו במציאות המיוחדת ויטעו לומר שמותר לנסוע ברכבת בשבת, אולם הצטרפות לרכב הנוסע לצורך בטחוני אינה בכלל האיסור, שכן הרואה מבין היטב את המציאות, ורק טועה בדין וסובר שהצטרפות לנסיעה כזו אסורה. (מה גם שאפשר שאין כלל איסור מטעם זה בנסיעה ברכב ביטחון, שכן העומד מן הצד מבין שהרכב נע בהיתר ואין כלל לחוש בכך מראית עין).

[16] כן נראה משמירת שבת כהלכתה פרק מ סעיף סד-סה, שו"ת אגרות משה ח"ה סימן ל, וספר תורת היולדת פרק יז, שדנו בצירוף חפצים משום העמסה על פעולת המנוע ומשום תחומין וכד', ולא הזכירו שיש בדבר משום מראית עין ועובדין דחול, וכן הורה בשו"ת מלומדי מלחמה סימן סה.

[17] ראה לעיל ח"ב פרק מד תשובות י-יב.

[18] ויש להקל יותר במגילה צבאית מאשר במגילה פרטית, שכן נראה שכלל לא חל עליה איסור תחומין, ועיין לעיל ח"ב פרק מו תשובה ד.

[19] מקראי קודש, פרק ז סעיף לה.

[20] מקראי קודש שם סעיף לו.