פרק כ

שאלה: כיצד ינהג חייל הנמצא בסיור או במחסום ומצא שהציצית שהוא לבוש בה פסולה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב הונא אמר רב היוצא (מרשות היחיד לרשות הרבים) בטלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת חייב חטאת", ואף שהטלית מצד עצמה חשובה בגד ואין בהוצאתה דרך לבוש כל איסור הוצאה, מ"מ האיסור הוא בהוצאת חוטי הציצית, שבגלל חשיבותם בעיניו אינם בטלים לגבי הבגד וממילא הוא כמוציא משאוי בשבת[2], שמרשות היחיד לרשות הרבים איסורו מן התורה ומרשות היחיד לכרמלית איסורו מדרבנן[3].

עוד מסופר בגמרא[4] שאחד האמוראים נפסלה ציציתו בכרמלית ולא פשטה לפי שגדול כבוד הבריות שדוחה איסור דרבנן של העברה בכרמלית. וקשה, הלא מלבד איסור ההוצאה בשבת ישנו איסור דאורייתא בעצם לבישת טלית פסולה, מכאן למדו ראשונים[5] לחדש שהואיל ולא נאמר בתורה "לא תלבש בגד ארבע כנפות ללא ציצית" אלא "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך", הרי שגדר המצוה הוא בהטלת הציצית בבגדו, ממילא בשבת שהוא מנוע מלהטיל ציצית בבגדו – אין כל איסור בלבישת בגד ללא ציצית מלבד איסור חכמים של טלטול החוטים בשבת בכרמלית, ומכיון שכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן אין צריך לפשוט הציצית.

המגן אברהם[6] העיר שלהלכה במצבי גנאי גדול[7], כבוד הבריות דוחה אף איסור תורה ב'שב ואל תעשה', ולפיכך אף ביום חול אם יהיה לו גנאי גדול בפשיטת הציצית הפסולה, הרי שרשאי להישאר עמה עד שיוכל לפושטה בצינעא, רק שהואיל ומדובר באיסור תורה עליו להזדרז בכך. ועוד כתב שאף ביום חול אם אין אפשרות בעיר להשיג חוטים לתיקון הציצית, הרי שדינו כבשבת ואם הוא כבר לבוש בה אין צריך לפושטה.

לפיכך חייל שגילה שציציתו פסולה, פשוט שעליו לפושטה לאלתר[8], אא"כ יש גנאי גדול בכך שאז יש לו להזדרז ולפושטה בצינעא. ואם נמצא בשבת בכרמלית (וכן בחול כל שאי אפשר להשיג שם חוטים לתיקון הציצית, או שאין שם מי שיודע לתקן הציצית[9]) רשאי אף במקום גנאי קטן להישאר לבוש בה עד הגיעו למקום צנוע[10].

סיכום: (1) כשרות ציצית שנקרעו חלק מחוטיה

ציצית שנקרע אחד מחוטיה במקום תליית החוטים בבגד, או בגדיל (במקום הקשרים והכריכות), פסולה, היה הקרע בענף (במקום החוטים), כשרה, ואפילו לא נותר מהחוט כלל במקום זה.

נקרעו שני חוטים בענף (במקום החוטים שמעבר למקום הקשרים והכריכות), והיו שני הקרועים בצידו האחד של הענף (חוטי הענף נחלקים ע"י הקשרים לשני צדדים שבכל אחד מהם ארבעה ראשי חוטים), כשרה, ואפילו לא נותר מהם דבר. היו שני הקרועים משני צידי הענף, פסולה, אלא אם כן נותר מאחד מהם 'כדי עניבה' (כארבעה ס"מ).

נקרעו שלושה חוטים ויותר, כל שנותרו ארבעה חוטים בצד אחד של הענף שלכל אחד מהם שיעור 'כדי עניבה' (כארבעה ס"מ), ואפילו לא נותר דבר מארבעת החוטים שבצידו השני של הענף, כשרה, אלא שהואיל ונפחת אורכם (כלומר, אורך הגדיל והענף יחד) משיעור 'י"ב אגודלים' (כ-25 ס"מ), כשרותה רק בדוחק, ויש להחליפה בהקדם.

אם לא דקדק בשעת תליית הציצית שיהיו תמיד אותם ארבעה ראשי חוטים בצד אחד של הענף, וארבעת הראשים הנוספים בצידו השני, אין חילוק בין אם הקרועים הינם בצד אחד של הענף או בשני הצדדים, ולעולם: אם נקרעו שני חוטים, פסולה, אלא אם כן נותר מאחד מהם 'כדי עניבה' (כארבעה ס"מ). ואם נקרעו שלושה חוטים ויותר, כל שנותרו שבעה חוטים בשיעור 'כדי עניבה', כשרה, אלא שהואיל ונפחת אורכם משיעור 'י"ב אגודלים' (כ-25 ס"מ), כשרותה רק בדוחק, ויש להחליפה בהקדם.

(2) כשרות בגד ציצית שנקרע

בגד ציצית שנקרע רוב אורכו או רוב רוחבו, כך שאינו ראוי לשמש כבגד, נפסל, והרוצה לתקנו צריך להתיר תחילה את הציציות, ולחזור ולהטילם לאחר התיקון. בדומה לזה, ציצית שנקרע לגמרי מקום הנקב שחוטי הציצית תלויים בו (כך שהגדיל כולו נתלש), נפסלה, והרוצה לתקנה צריך להתיר תחילה את ציציות אותו הגדיל, ולחזור ולהטילם לאחר התיקון. לעומת זאת ציצית שנקרעה בחלקה, כגון שנקרע מעט בית הצואר שלה, וכן ציצית שנקרע רק חלק ממקום הנקב (כך שהגדיל נשאר תלוי בה), כשרות.

(3) פשיטת ציצית פסולה

ציצית שנמצא בה פסול, יש לפושטה לאלתר, ומכל מקום במקום גנאי גדול רשאי להישאר עמה עד שיוכל לפושטה בצינעא, ויותר יש להקל במקום שאין לו את היכולת והאמצעים לתקנה.

[1] שבת קלט ע"ב:

[2] המשנה ברורה סימן יג ס"ק ב הוסיף שבשל כך יש בשבת איסור בלבישת טלית קטן שיש בה פחות מכשיעור בגד, שהרי מאחר ואינה חייבת בציצית ממילא עובר על איסור בהוצאת החוטים. אולם רבים מן הפוסקים (ערוך השולחן שם סעיף ב ובאריכות בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן ב בהגה"ה) חולקים על דין זה ונוקטים שבמקרה זה החוטים בטלים לגבי הבגד ואין בהם איסור הוצאה:

[3] משנה ברורה שם, ילקוט יוסף שם סעיף א:

[4] מנחות לז ע"ב:

[5] מרדכי שם סימן תתקמד בשם ר"י:

[6] שם ס"ק ח, וכ"כ המשנה ברורה שם ס"ק טז:

[7] גדר גנאי גדול או קטן תלוי כמובן בנסיבות השונות, ועיין ברמ"א סימן יג סעיף ג שהתיר ללבוש טלית פסולה למי שמתבייש לישב בבית הכנסת ללא טלית.

[8] עיין משנה ברורה שם סוף ס"ק טו שהציע פתרון במצב זה שיפקיר את הטלית וממילא יפטר מלהטיל בה ציצית:

[9] כן הורה לנו הגר"א נבנצל:

[10] כשפושטה בשבת יקפיד כמובן שלא לטלטלה ד' אמות בכרמלית, על כן אם נמצא בסיור רכוב ישאירנה ברכב, ואם נמצא בסיור רגלי יניחנה באחד מכיסי האפוד, שמאחר והאפוד מותר בטלטול, הרי שטלטול הציצית בתוכו אינו אלא ריבוי בשיעור ההוצאה שניתן להקל במצבי דוחק גדול, ראה ספר מחנה ישראל פרק לא סעיף ב ובהערה שם: