לראשונה - המוהנדסים, השריונרים והתותחנים של 'ארז' סיימו קורס מ"כים

סטודנטים רבים מכירים את ההרגשה של חופשת סמסטר. אתה מסיים את המבחן האחרון ויוצא להפוגה קצרה ממרתון הקורסים וההרצאות השגרתי. אך עבור חניכי מחזור א' של תוכנית ארז, שנמצאים בעיצומו של התואר - זה נראה קצת אחרת. 

לראשונה מאז הוקמה תוכנית הדגל של זרוע היבשה, עזבו הלוחמים את מקום הלימודים המוכר להם היטב ונחתו היישר בחטיבות והחילות שנמצאים בגזרות השונות. אלו המיועדים לחטיבות החי"ר חברו לגדודים, בזמן שהשריונרים, המוהנדסים והתותחנים עברו לבסיסי ההכשרות המתאימים עבור קורסים פיקודיים ומקצועיים - בשיזפון, בהל"ץ או שבטה.

"להכיר את החטיבה שלך ולהשתפשף בעשייה המבצעית - זה הדבר הכי מלמד"

בניגוד לרוב חבריו לתוכנית, סמ"ר ד' לא התחיל את דרכו הצבאית ב'ארז', אלא התגייס במרץ 23' לחטיבה 401. אך כפי שהוא מסביר, אחד מערוצי הקבלה הוא מסלול מצטייני טירונות, משם מגיעים כ-15% מהחניכים - שהצטרפו לאחר שבלטו בטירונויות הקרביות ביחידותיהם.

ואכן סמ"ר ד' הצטרף למחזור הראשון, ולאחר קד"ץ, פסיכומטרי, טירונות בבא"ח גולני והכשרה בביה"ס לקומנדו, הוא מצא את עצמו במקום שונה לגמרי ממה שציפה - לימודי מדעי המדינה. 

בהמשך, לאחר הסמסטר הראשון, סמ"ר ד' זכה לחזור לחטיבה ולחיל השריון: "ברגע שמסיימים את המסלול, מקבלים שיבוץ על פי צרכי הצבא, יכולת וחוו"ד המפקדים. שמחתי מאוד לשוב למקום בו הכול התחיל עבורי, חטיבה 401 - זו הייתה סגירת מעגל משמחת".

המעבר מהאוניברסיטה לשיזפון, כפי שהוא מעיד, היה חד מאוד. "במקום חופשת סמסטר - קורס מפקדי טנקים", הוא אומר בחיוך. "הגענו שלושה חניכים מ'ארז'. אז אתה נמצא לצד אנשים שהגיעו ישר מהגדודים וכבר תמרנו, נלחמו וחוו את הטנק והשטח. אנחנו מגיעים אחרי שנה אקדמית - זו שפה שונה שצריך ללמוד ולהתרגל אליה מחדש".

למרות "פערי השפה", הצליחו השלושה להשתלב במקום במהרה: "הקפדנו לבוא בצניעות, ולא עם חזה מנופח. אמרנו לכולם: 'אנחנו לא יודעים הכול - אנחנו רוצים ללמוד'. וככה במשך שעות, למדנו את הכלי מכל כיוון, עשינו יותר תרגילים מהנדרש, חיינו את הטנק והשלמנו את הנקודות שהיינו צריכים".

"בתוכנית אנחנו מוקפים באנשים שמגיעים מכל היחידות הלוחמות, עולמות שונים לגמרי", הוא מנסה להמחיש את ההבדלים בין המקומות, "בחי"ר וקומנדו אתה עסוק בניווט, תנועה וטקטיקות רגליות. בשריון יש טיפולים ומערכות ספציפיות. צריך להכיר סוגי פגזים ויכולות של כלים. בסוף - זה הכוח הפורץ של תמרון".

כשנשאל למה דווקא שריון, הייתה לו תשובה פשוטה מאוד: "אומנם אין לי שורשים משפחתיים בחיל, אבל לפני הגיוס חקרתי ושאלתי את עצמי איפה אני רוצה להיות. שאפתי להגיע ללוחמה, פיקוד ואנשים איכותיים - הבנתי שכל התשובות נמצאות כאן בחיל".

בחופשת חנוכה הקרובה, סמ"ר ד', כמו כל חניכי השריון הנוספים ב'ארז', יחבור לפלוגה ב-401 ויצטרף לפעילות מבצעית בגזרות. "הביקורת עלינו היא שאנחנו לא מספיק עם הגדודים בשטח", הוא מודה בכנות, "שלא חווינו מה שכל החיילים עברו. אבל הקיץ הזה אנחנו עוברים את הכול כחניכים מן המניין, קורס מפקדים וקציני שריון בלי הנחות.  - גם זה עוזר לחזור לחטיבה כמפקד יותר טוב".

"להיות המוהנדס הראשון מ'ארז' שעושה את זה"

בניגוד לסמ"ר ד', לסמ"ר א' היה ברור שהוא רוצה להגיע לתוכנית ארז: "לפני הגיוס הייתי במכינה בעוטף עזה, שם דיברו איתנו המון על שירות משמעותי ופיקוד. הבנתי שיש מסלול שבונים בו קצינים לוחמים לזרוע היבשה - וזה הרגיש בדיוק מה שאני מחפש".

כשהוא הגיע ללימודים והבין ששלב השיבוצים קרב ובא - הוא כבר ידע פחות או יותר לאן הוא מכוון. "לא משנה איפה היו שמים אותי הייתי מרוצה. אבל לכל אורך המלחמה ראיתי את העשייה של הנדסה קרבית - וממש רציתי להיות חלק ממנה".

"אני משובץ לגדוד 603", הוא אומר, "ובין הסמסטרים מגיע לקורס מ"כים, בתור החייל הראשון בהנדסה אי פעם שעושה את הקורס כחניך 'ארז', לצד שניים נוספים שהגיעו בהמשך לגדודים האחרים".

סמ"ר א' מעיד שהרגיש שהכלים שרכש ב'ארז' עזרו לו עוד בקורס המ"כים של חיל ההנדסה: "ברגע שאתה סוחב, מתאמץ, מדבר כשצריך ושותק כשצריך, אתה פשוט עוד לוחם בקורס. נמצא עם כולם בהכול - בטוב וברע. אבל לעיתים הרגשתי שאני יכול לתרום מעבר, בעיקר בעולמות של ניווטים ולוחמת חי"ר, ולחשוב על פתרונות מנקודת מבט רחבה יותר".

ואז, הם נכנסו לרצועה והחלו ליישם בפועל את מה שלמדו. "היינו בעזה חודש והבנו בדיוק מה המשמעות של המשימה", הוא מתאר, "להיכנס בפעם הראשונה עם כלים, לעסוק בהשמדת מבנים, פריצת צירים, לראות איך הדברים שאנחנו לומדים בכיתה נראים בשטח. הרגשתי שאני לומד המון דרך הידיים, שהמקצוע נכנס עמוק".

ב-19 באוקטובר 2025, סג"ם איתי יעבץ ז"ל, חניך במחזור א' של תוכנית ארז וחברו הטוב של סמ"ר א', נפל בקרב ברצועה. "את ההודעה קיבלתי אחרי שחזרנו מההפעלה", הוא מספר בשקט, "זה היה רגע קשה, היינו באותו צוות כמעט שנתיים". 

"כל אחד לקח מאיתי משהו - המקצועיות, הירידה לפרטים, המפקד שהיה", הוא משתף, "עכשיו, כשיש לנו עוד שנים ארוכות של שירות לפנינו, הזיכרון שלו מלווה אותנו. כשנילחם - נילחם בשבילו, וכשנפקד - נפקד לאורו. תמיד איתנו בראש".

 "כשאני מסתכל אחורה על השנתיים האחרונות, ועל הקיץ הספציפי הזה בין הסמסטרים, אני יודע שעשיתי את הבחירה הנכונה. לא תמיד פשוט, ויש עוד המון זמן והכשרה לפניי, אבל כשאתה קם בבוקר ומרגיש שיש לך סיבה - זה שווה הכול".

"אתה מבין שבזכות הוראה שנתת בקשר, משימה הצליחה כמה ק"מ ממך"

גם סמ"ר א' הגיע לאחר מכינה קדם צבאית. שנה מגיוסו למחזור א', התחיל תואר ולאחר הסמסטר הראשון שובץ לחיל התותחנים. "לא כיוונתי למקום ספציפי מראש", הוא מודה. "אבל ברגע שהבנתי את העשייה שם - זה נראה היה לי טבעי מאוד".

את הקיץ האחרון הוא העביר בקורס מפקדים בשבטה: "בחיל התותחנים מ"כ זה לא רק מפקד כיתה - אלא מפקד צוות שאחראי על הכלי. אתה זה שמדבר עם המפי"ק (מרכז פיקוד קדמי), מקבל מטרות ומתכלל הכול".

בין אירוע אחד לאחר, יש פעילות מבצעית אחת שזכורה לו במיוחד: "קיבלנו דיווח על מחבל שמהווה איום. הצוות מסתכל עליך -  ואתה זה שאומר 'אש'. אחר כך, כשאתה שומע על התוצאה, זו תחושת משמעות אדירה. אתה מבין שבזכות הוראה שנתת בקשר, משימה הצליחה כמה ק"מ ממך".

לפעמים, המעבר מקיצון לקיצון, בין התואר ללחימה בשטח, הייתה מאתגרת: "שבוע אחד אתה נלחם בעזה, ושבוע אחרי זה אתה לומד באוניברסיטה הבוקר עד הלילה. אבל זה בדיוק מה שמפקד צריך לדעת לעשות - לקפוץ בין מצבים".

מחזור א' של 'ארז' נמצא רק באמצע הדרך. שנת תואר נוספת, קורס קצינים וכמובן תפקידי מ"מ ומ"פ עוד לפניהם. אבל הקיץ הזה, הראשון בו חניכי התוכנית נכנסו לחטיבות והחילות, סיפק הצצה קטנה לאיך הם והשירות ייראו בסופו.

כשיגיע הרגע בו יעמדו על רחבת המסדרים ויהפכו למפקדים החדשים, הם יגיעו לשם לא רק עם תואר ומסלול ארוך ברזומה. אלא גם עם קיץ אחד, בו הבינו בפועל מה זה אומר להוביל טנק, צוות הנדסה או כלי ארטילרי בשדה. והשילוב הזה, אם שואלים אותם, הוא בדיוק המהות של פיקוד.