"אני מתכנן בעתיד להיות אבא שרץ עם הילדים על הדשא"

"בהתחלה כשקמתי הייתי מלא באדרנלין, אבל ברגע שהגענו למסוק, התחלתי להרגיש שהנשימות שלי הופכות כבדות יותר, והייתה לי תחושה מוזרה של רוגע. אני חושב שבדיעבד, עם כמה שזה מוזר, הרגשתי שאם למות, אז ככה - הייתי בשיא", כך משחזר יהונתן בן שבת, שהיה לוחם גבעתי, את רגעי הפציעה הקשה ביום העצמאות 2024.

יהונתן בכלל גדל במאה שערים, אך מעיד כי כבר בילדותו ידע דבר אחד: "רציתי להתגייס. אני זוכר שכשהייתי קטן והייתי רואה את החיילים חולפים ברחוב - היה לי דחף לא מוסבר לשרת בצה"ל". 

ואכן, הוא התגייס לגבעתי במרץ 22׳, ולאחר הכשרה של שמונה חודשים, נכנס יחד עם חבריו מגדוד צבר לרצועה: "תימרנו לאורך תקופה ארוכה, ובאזור חודש מאי התחלנו לפעול ברפיח. שבוע לאחר מכן כבר הגיע יום הזיכרון".

 "אני זוכר שעמדנו בחצי כריעה על הנמ"ר בצפירה, וחשבנו על החברים שנפלו". כמה שעות אחר כך, הצוות כבר נקלע להתקפה. שני מחבלים יצאו מפיר והצמידו את המטענים אל הרק"ם. "לא הספקתי לסגור את הדלת, לפני שאחד מהם התפוצץ עלינו". 

"אני זוכר פיצוץ, ושאיבדתי הכרה לכחצי דקה. התעשתנו ותפעלנו את האירוע. מולנו היה רק פיח שחור. ניסיתי לצעוק בקשר והוא לא עבד. אני מסתכל ימינה ורואה חבר מלא בדם ומשמאל עוד חבר שמדמם מהראש. אני מנסה להזיז את הדלת בזחילה ומבין שהנמ"ר תקוע. אחרי מאמצים הצלחנו לצאת. ניסיתי לטעון את הנשק ביד שמאל ללא הצלחה, ואני רואה שהיא נוטפת דם ולא מגיבה". 

"את הרגע בו התעוררתי בבית החולים לא אשכח. הבנתי שאני בחיים, אבל לא הצלחתי לצאת מאותו אירוע, כל פעם שעצמתי עיניים חשבתי שאני ברפיח. ובכל זאת, היה לי רצון להילחם ולהשתקם". 

גם בזמן כתיבת שורות אלה, יהונתן ממשיך בשיקום. "התקופה הזו הייתה קשה ומלאה ניתוחים, בדיקות, טיפולים וכאבים אבל גם מטורפת", הוא מספר, "פגשתי כל כך הרבה חברים מיחידות שונות, שכולם חוו סיפורים דומים לשלי. אני רואה את הצד היפה בעם, והאנשים המדהימים שמבקרים אותנו. אני חושב שבזכות זה שמרתי על אופטימיות לאורך כל הדרך".

"הדבר הכי חשוב בתהליך הזה זה לבחור בחיים, וההבנה הזו התעצמה אצלי אחרי הפציעה", יהונתן מסכם בתקווה, "אני יושב עכשיו על כיסא גלגלים, ויש עוד מלא אתגרים שעומדים בפניי. ובכל זאת, אני מעדיף להילחם. הסיכוי שלי ללכת שוב על הרגליים הוא לא קטן, ואני עובד מאוד קשה יום-יום כדי שזה יקרה. אני מתכנן בעתיד להיות אבא שרץ עם הילדים שלו על הדשא".